RSS

זובי תקבל

10 ספט
זובי תקבל

בשבעה שלו הייתי מאוד נבוך אפילו שידעתי בדיוק מה להגיד, ולמי ללחוץ ידיים. ידעתי גם מתי להרפות ואת מי מחבקים, ובאיזה סדר. החיוכים שלי היו מנומסים, בלי שיניים, אבל מספיקים בשביל להגיד "אני כאן" או "הכל יהיה בסדר", למרות שידעתי שאלו שקרים. כולנו ידענו שאלו שקרים, אבל העמדנו פנים שהכול באמת יהיה בסדר, ובשביל להפוך את העמדת הפנים לאמינה, הקפדנו מאוד: בלי בכי.

למרות שלא התראינו כבר שנים, משהו מהמלחמות של ימי התיכון נשאר. אני זוכר שחשבתי לעצמי ש"בויז וויל בי בויז": אז מה אם החלפנו את המלחמות ההן במלחמות על אמת? עסקים כרגיל. איך שזיהינו אחד את השני, זה התחיל ומצאנו את עצמינו משחקים בגרסה חולנית של "משחק הצחוק": אותו דבר – רק הפוך. לא הראשון שצוחק מפסיד, אלא הראשון שבוכה. למצמץ, מותר. בעדינות.

התיישבתי על הספה בסלון של ההורים שלו בחוסר נוחות שלא נבע כלל מהסיטואציה, אלא מהעובדה שכשהיינו ילדים, הסלון הזה היה מחוץ לתחום. טלוויזיה היינו רואים רק בחדר העבודה, והסלון היה נחלתם של המבוגרים, וגם – רק באירועים מיוחדים. כשההורים שלי היו באים לקחת אותי הביתה, הם היו ממתינים לי בפינת האוכל. והנה, שנים אחר כך ואני מוטרד יותר מהאפשרות שאכתים את הסלון של לואי ה 14 עם איזה מלפפון עגמומי, מאשר מהעובדה שאני כאן בשביל לקבור חבר.

אבל מה לעשות, כשחיילים מתים, חייבים להתפשר (לפעמים לפני, לפעמים אחרי, תלוי מי בקואליציה), והרי היו שם כל החבר'ה מהתיכון וכל החבר'ה מהיחידה ושלא נדבר בכלל על המשפחה ועל המשפחה של המשפחה. איפה תשים את כולם? חורף. אי אפשר בחוץ.

אז אנחנו יושבים בסלון, שפעם קראנו לו הסלון של לואי ה 14. סלון עתיק, מעור, כבד וחום. הוא עושה קולות של סלון יקר והוא לא נוח במידה שלא תאפשר לך לשבת עליו ברישול. לא בדיוק הסלון שאתה קונה עם החברה שלך כשאתם עוברים לגור ביחד, וגם לא משהו שגררת מהעיזבון של איזו זקנה מהשכונה.

למרות שהתבגרנו והסלון כבר לא היה נושא לשיחה או לצחוק, משהו מהימים של לפני הצבא נשאר, אפילו שבשנים האחרונות היינו רחוקים: כל מה שיכולתי לספר להורים שלו על הילד שלהם שנהרג היה שבפעם אחרונה שכשחקנו ביחד "ארץ-עיר", לפני, ככה, בעדינות… 5 שנים, היה שהוא כתב "נס ציונה", תחת "עיר" באות נ', אנחנו לא הסכמנו לתת לו על זה נקודות. "אין מקום כזה", אמרנו לו. הוא התעקש – אבל כלום, היינו בונקר. אם לא היינו שם, זה לא קיים. "זובי תקבל נקודות על זה", פסקנו בנחרצות. היינו חבורה קשוחה, אולי קשוחה מידי. גם בסלון של לואי ה 14 לא בכינו.

זובי תקבל נקודות גם על זה.

~ אפשר, וכדאי להירשם ל"ביצים"(צד שמאל למעלה, מעל השור הגברי) ~
הבלוג מתעדכן פעם בשבוע ובשום אופן לא יעביר את כתובות המייל של מנוייו לאתרים מפוקפקים.

 
6 תגובות

פורסם ע"י ב- 10/09/2011 ב- פרוזה

 

תגים: , , , , , , , , ,

6 תגובות ל-“זובי תקבל

  1. Tav Zamir

    10/09/2011 at 13:22

    חנוך לוין: (שמעתי את השיר הזה הבוקר מתוך אלבום חדש אבל אני לא זוכרת של מי)

    להילחם, פשוט מפני שאין מוצא אחר
    זה לא עושה לי את המוות למושך יותר.
    ועוד דבר אחד ברור:
    אם לא אחיה אני,
    אז אף אחד לא יעשה זאת בשבילי.

    כי גם במלחמה צודקת
    חלקה אחת ישנה למת
    והחיים צודקים בין כה וכה,
    בבית מחכים לי שאבוא.

    צודק או לא אם מישהו מפסיד – זה רק אתה,
    ראשי הממשלות יוצאים בלי אף שריטה.
    כשנגמר הכל, הם שסופדים לעם
    אני רוצה לחיות ולהספיד אותם.

    כי גם במלחמה צודקת
    חלקה אחת ישנה למת
    והחיים צודקים בין כה וכה,
    בבית מחכים לי שאבוא.

    חייל שמת כבר לא כל-כך אכפת לו מי צודק,
    ומי שחי, חוזר הרי הביתה וצוחק.
    האלמנה בוכה, למת אין אשליות
    רק מי שחי יראה חיים עם אלמנות.

    כי גם במלחמה צודקת
    חלקה אחת ישנה למת
    והחיים צודקים בין כה וכה,
    בבית מחכים לי שאבוא.

     
  2. טל שמואלי

    11/09/2011 at 22:07

    כן, צמרמורת. הוא הבין.

     
  3. דורצח

    17/09/2011 at 17:39

    תו, באיחור – האלבום הוא של אלי גורנשטיין (כן, זה שמוכר כג'פאר מאלאדין וכסבסטיאן מבת הים הקטנה).

     
  4. דורצח

    17/09/2011 at 17:40

    (וכן, זה הספד שמצליח להיות יפה ומרגש בלי להתבכיין. כל הכבוד וצר מאוד לשמוע).

     

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

 
%d בלוגרים אהבו את זה: