RSS

"הגבר החדש": מתי הוא נולד ואיך הוא מת

05 ינו

"בעידן החדש התפתח מודל חדש של גבריות, המכונה "הגבריות החדשה". זוהי גבריות בלתי-אלימה המבוססת על שוויון בין נשים וגברים ועל האמונה כי גבריות ונשיות אינם שני הפכים המוציאים זה את זה, אלא שתי פנים של אדם שלם". אם להאמין לויקיפדיה, נדמה כי הגבר החדש הוא הניסיון לתקן את כל מה שהמאצ'ואיזם הרס. אחרי שנה וחצי של עיון בדבר הזה, אני יכול להגיד לכם בביטחון גדול שהאחריות ליצירתה של 'הגבריות החדשה' היא לא איזו התעוררות מצפונית פתאומית בקרב גברים, אלא תופעת הלוואי של שגשוגה של התנועה הפמיניסטית והמציאות שהיא יצרה, לצד הפעילות האינטנסיבית של מנגנונים כלכליים ונותני שירותים שעבורם "הגבר החדש" הוא נתח שוק לא ממומש ופוטנציאל כלכלי גדול.

העובדה שחוקי המשחק המגדריים השתנו, ושהגברים שגדלו על ברכי המאצ'ואיזם מוצאים את עצמם לא רלוונטיים לא אומרת שהם ממהרים לאמץ מודלים חדשים. אבל בטרם אמשיך הלאה, בואו נבהיר מיהו הגבר הישן: הגבר הישן חש שעליו להיות חזק, אתלטי, ולא לדאוג מהמראה שלו. מידת גבריותו נשענת בכבדות על יכולתו להגן על משפחתו ולפרנס אותה, תוך שמירה על הפאסון הגברי – הימנעות גורפת מהבעת רגשות ואימוץ חשיבה עצמאית, רציונלית ומעשית.

למרות שהמודל המאצ'ואיסטי קורס לתוך עצמו ושלאט לאט מתגבשת ההכרה בכך שהגבריות המאצ'ואיסטית אינה ערובה לאושר או הצלחה, ביטויים של 'הגבריות החדשה' הם עדיין מחזה נדיר, וזאת למרות המחירים הכבדים של ההיצמדות העקשנית למודל המאצ'ואיסטי. למעשה, ככל שגדלה העקשנות של גברים להתבצר בהרגליהם, כך גם גדלה הוודאות שתהליכי הרס עצמי יתפסו תאוצה. במקרה המדובר, הרס עצמי הוא תוצאת ניסיונם של הגברים להסתיר את חולשותיהם ולא לבטא את רגשותיהם, וזאת נוכח מצוקתם ההולכת וגדלה.

כשהזעם והתסכול של גברים אינו זוכה לביטוי ופורקן, הוא מופנה פנימה ובא לידי ביטוי בכמה אופנים: מצד אחד התנהגויות 'היפר-גבריות', אימפולסיבית ומסוכנות שנועדו ליצור מצג שווא של גבריות בטוחה בעצמה ומשוחררת (נהיגה, פזרנות, התעלמות מסכנה), ומן הצד השני התנהגויות הרסניות שמטרתם לבטא מצוקה, מבלי להביע אותה בצורה מפורשת כמו התמכרויות לסמים, נטייה לאלכוהוליזם ואובדנות.

לכאורה, "הגבריות החדשה" היא הפיתרון לכל הצרות של המאצ'ו המיוסר, וזה יכול היה להיות פתרון מעולה אם אפשר היה להגשים אותו: על הגבר החדש לאזן בין קריירה ובין משפחה וחיי אהבה, עליו ללמוד להרגיש בטוח גם בשעת חולשה או פחד ועליו לוותר על תפקיד "ראש המשפחה" לטובת מודל שוויוני יותר. הגבר החדש מתבקש להחליף את הפנטזיות הפורנוגרפיות שלו במיניות חושנית והדדית שאינה מבוססת על אורגזמות בלבד, ועליו להחיל את אותן התפיסות גם על ילדיו, ולאפשר להם חופש מגדרי רחב יותר, ולוותר על משחקי כבוד הוריים ועל הדרישה לצייתנות. בנוסף, על הגבר החדש גם לבצע קפיצת מדרגה ברמת המודעות הבריאותית שלו, לנקוט בגישה פרו-אקטיבית לחייו תוך הימנעות מפעילויות ספורטיביות קיצוניות ועמידה בלחצי החברה ותרבות הצריכה כשהוא מוותר על עישון, צריכת סמים ואלכוהול… אחרי שכל אלו הושגו, על הגבר החדש לארוז את עצמו באריזת מתנה נוצצת, כשהוא נדרש להכפיף את עצמו לסטנדרט חדש של טיפוח גופני ואסתטיקה.

למעשה, יש כבר שם לגבריות החדשה: בספרו "גבריות בשינוי" טבע חן נרדי את המושג "ניומניזם". המושג 'ניומניזם' מורכב מהמילים 'חדש', 'גבר' ו-'הומניזם', ומשמעותו היא "העמדת כבודו של האדם במרכז וטיפוח הרוח האנושית כאידיאל. המושג "ניומניזם" מבטא את הרצון לשפר את איכות החיים של הגבר באמצעות מעבר ממושגים של גבריות סטריאוטיפית – מודל המקדש שליטה כוחנית והשגת עליונות בכל מחיר – למודל חדש של גבריות המבוסס על גישה הומניסטית של הגבר כלפי עצמו וכלפי סביבתו". הסיבה לקושי בהטמעת המושג הזה והחלתו על כלל האוכלוסייה הגברית היא לא בכך שהמודל עצמו קשה מידי, או מורכב מידי. למעשה, בראייה מפוכחת, כל דבר פחות מהמודל המוצע נשמע רע למדי. (למאמר מצויין שממנו לקוחים הציטוטים, לחצו כאן).

הבעיה המרכזית היא שהשינוי המבוקש נדמה כבלתי אפשרי, ולא רק מפאת עקשנותם של הגברים: הקפיטליזם, המיליטריזם והפמיניזם יוצקים את התבנית של הגבריות המודרנית. שוק העבודה התובעני והדורסני מותיר את הגברים ביתרונם אל מול הנשים ומשקי בית רבים נכנעים לו רק בכדי לשרוד. השירות הצבאי הוא עדיין המסלול מהיר ביותר והבטוח ביותר למי שמחפש יוקרה וכוח, וכל עוד החברה מתייחסת אל השירות כצורך קיומי, התגמול על אימוצו גדול עוד יותר. בנוסף, הפמיניזם נתפס כטריטוריה נשית-בלעדית והגברים מצופים רק ללמוד לחיות עם תוצאותיו, מה שמותיר אותם מחוץ לדיון על עיצובה מחדש של החברה.

במצב הדברים הנוכחי קשה להאשים את הגברים שמתבצרים בתפיסותיהם הישנות. ה'גבריות החדשה' לא מהווה אלטרנטיבה מושכת במיוחד. משמעות אימוצה היא ויתור על פריבילגיות וכניסה מרצון לתהליך כואב של פירוק והרכבה מחדש. הדבר משול למצב בו אדם מחכה עד שמצבו יורע ויהיה בלתי-נסבל בטרם ילך לראות רופא. או בכלל יכיר בכך שיש בעיה שלא תעבור מעצמה, ולכל אלו מצטרפות בעיות אחרות שאינן קשורות ישירות ל'גבריות החדשה': הדרישה לשינוי מוגשת לגברים על ידי נשים עצמאיות שאינן מסתפקות בחיים כעקרות בית כנועות, ועל ידי מכוני יופי, חברות אופנה ונותני שירותים שמבקשים לתרגם את 'הגבריות החדשה' לרווח כספי. הדבר יוצר אנטגוניזם בקרב גברים שלא רואים את הרווח באימוץ סטנדרטים חדשים של התנהגות.

המצב הזה מעורר שאלות רבות. האם נוכח מציאות חיינו, 'ניומניזם' הוא בכלל אפשרות ריאלית? ואם כן, האם אפשר להאיץ את התהליך הזה? ובכן, הגיעה השעה להתפכח מההבטחה של עידן 'הגבריות החדשה'. ההתעוררות הקולקטיבית הזו לא אפשרית בטרם מבנים חברתיים גדולים יותר (כלכלה, תהליכים מדיניים) לא ייכשלו או יקבלו צורה חדשה. הגבר החדש הוא מנוע צמיחה, הוא מקסם שווא סוציולוגי, והאפשרות היחידה לשינוי היא בעבודת נמלים שתיעשה בתוך כל מערכת זוגית או משפחתית, ועל ידי גברים שחשים שהעולם סביבם משתנה, ומעוניינים להגיב אל השינוי הזה. הפטנט הוא למצוא דרך לשלב בין מערכת ההפעלה המצ'ואיסטית שעל פיה תוכננו ובין האידיאל הקשה ליישום של ה'ניומניזם'.

טוב יעשה הגבר שמעוניין לצאת לדרך החדשה הזו אם יצטייד בקורטוב של אמונה, ולאו דווקא בחוברת הוראות, שכן המציאות יכולה להיות דבר מבאס למדי, עד כי לפעמים הדרך היחידה להכיל אותה, היא להתעלם ממנה. דוגמא אחת לכך היא דון קישוט, שלא נתן למציאות להפריע לו. אהובתו היפיפיה והאצילה הייתה נערה כפרית וגסה, וסוס המלחמה המפואר שלו היה בריה כחושה ועצלה. אפילו הענקים שבהם לחם לא היו יותר מאשר טחנות רוח, ועדיין, עדיפה גישתו של האביר הנאיבי על פני זו של הגברבר הפסיבי, שכן "בין לדבר לבין לעשות קיים הבדל גדול".

כמו תמיד, אני זמין לכם כאן, ודרך דף הפייסבוק של ביצים.

 
5 תגובות

פורסם ע"י ב- 05/01/2013 ב- פרוזה

 

תגים: , , , , , , , , , , , ,

5 תגובות ל-“"הגבר החדש": מתי הוא נולד ואיך הוא מת

  1. אפרת

    06/01/2013 at 14:34

    הערה קטנה לגבי הקביעה "כשהזעם והתסכול של גברים אינו זוכה לביטוי ופורקן, הוא מופנה פנימה…" – מחקרים מתחום הקרימינולוגיה והפסיכולוגיה הראו שדווקא הזעם והתסכול של גברים מופנה כלפי חוץ (אלימות כלפי אחרים, האשמת אחרים וכדו'), בעוד שנשים יפנו כלפי פנים (האשמה עצמית, הרס עצמי, פציעה עצמית וכדו'). חוצמזה – תודה על מאמר מעניין : )

     
  2. Ale

    30/01/2013 at 15:14

    פתיח נהדר,אתה לא מבין עד כמה הייתי זקוק לקרוא אתזה,,הכתבה עליך ועל פועלך מהיום ב"מגזין" של מעריב מתגמדת,מזדהה עם כל מילה אך מסכים עם התגובה הקודמת,הזעם לרוב מוםנה החוצה או פנמינמה בתצורה של הרס עצמי..

     
  3. אנלה

    03/02/2013 at 10:03

    למרות שזה מסגיר את זה שאני בוהה בערוץ 2 בבוקר לפעמים, ראיתי אותך! היית ממש בסדר 🙂

     
  4. ירושלמי

    27/08/2013 at 14:03

    כל הכבוד, טקסט סופר מעניין וחשוב. פתחת לי צוהר לנושא שמאוד רלוונטי עבורי. תודה.

     

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

 
%d בלוגרים אהבו את זה: