RSS

גבריות בין פורנוגרפיה לפייסבוק

17 ספט
גבריות בין פורנוגרפיה לפייסבוק

גלות קצרה בלב ים כפתה עלי להתאפק עם פוסט ההמשך להרצאתו הקצרה והמטרידה של זימברדו, והנה, כשאני יושב לכתוב אותו אני רואה שהגלות הזו גם הרחיקה אותי מעט מהפוסט שחשבתי שאכתוב. האצבעות הולכות לאן שמתחשק להן לפעמים.

בעיקרו של דבר, זימברדו מנה את זירות הפעולה בהו גברים נכשלים. ליתר דיוק, הוא מונה שם את זירות הפעולה בהן נערים נכשלים כישלונות יסודיים, עמוקים, שמונעים מהם את השלמת המהפך לגברים עצמאיים. כישלונות שיוצרים אפקט מעגלי של כשלון שמזין ניכור, שבתורו מזין כשלון נוסף… המעגל הזה יוצר תופעה בשם "חוסר אונים נרכש" והיא מתעצמת עד שגברים מפסיקים להבין את העולם בו הם חיים וחדלים מלנסות למצוא בו משמעות.

מסלול החיים הגברי כפי שמתאר אותו זימברדו, מתחיל בכישלונות האקדמיים וממשיך דרך היעלמותם שלכישורי חיים בסיסיים, עד למצב בו ההתבגרות אינה מסתיימת לעולם: במקום תהליך לינארי שבסיומו מתקבל אדם מגובש, בעל זהות ויצרני, ההתבגרות נמתחת כמו מסטיק ומרדדת את מערכות היחסים שגברים יוצרים בחייהם, אם הם בכלל ניאותים לעזוב לקצת את הפורנו ולנסות לחיות בקרבן של נשים אמיתיות.

את הרצאתו סיים זימברדו ברשימה של אנשים שצריכים לדאוג מהשינוי באופי התפתחותם של הבנים, אך ללא הצעה לפתרון. ייתכן ולא ניתן כלל להציע פתרון: חקיקה נגד משחקי מחשב? ניסיון למזער את הנגישות או ההפצה של הפורנו? אנחנו חיים לצד ניסיונות מגושמים להטיל הגבלות כאלו על תופעות הלוואי של התבגרות בשנות ה 2000, אך ללא הועיל.

הטכנולוגיה הופכת את הפורנו לנגיש יותר, מותאם יותר למגוון רחב של העדפות, שלא כולן כשרות. הוא מתעדכן בקצב היוצר התמכרות מעוררת – כזו שמרגילה את הצופה לסף עירור שנוסק מעלה, ואין לו הקבלה נשית במציאות. משחקי המחשב ואורח החיים שמלווה אותם הופך ממכר יותר והחוויות שהוא מספק מייצרות ריגושים שהחיים הפשוטים אינם יכולים להתחרות בהם. תוסיפו פרופיל בפייסבוק ואת האפשרות לסיים מערכות יחסים בהודעות טקסט וקבלתם תהליך חד סטרי, ומדאיג, של דעיכה.

מה כן? ייתכן והפתרון לפלונטר הזה הוא ההתפכחות הקולקטיבית של דור או שניים שיבינו שבלתי אפשרי להמשיך כך. חזרה לקהילתיות, לחינוך בתוך הבית, להורות מעורבת. כשיוצבו אלו מנגד לאורח החיים המנוכר ייתכן והדיסוננס יהיה גדול מספיק בשביל לאפשר למגמה החדשה הזו לצבור תאוצה, לשנות סדרי עדיפויות ולהציל את מעט הידע הגברי שניתן ליישם בחיינו.

ואיך? ישנן לפחות שתי דרכים להחיל את השינויים האלו – האחת – פסיבית:

להמשיך לעשות בדיוק את אותו הדבר שאנו עושים כבר שנים – לאמץ בחום טכנולוגיות חדשות, להחליף זיכרונות בסטטוסים ואהבות אמיתיות בהערצה מרחוק. ישראלים ידועים בשני דברים: באופן כללי, אנחנו מה שנקרא "Early adopters". אנחנו הראשונים לאמץ טכנולוגיות חדשות, אנו מחבקים כל טרנד חדש ואופנה חולפת, ניסיון לפצות על איזו פרובינציאליות מובנית, ובלי לשאול שאלות או לנסות לדמיין את ההשלכות של העניין. הדבר השני שמאפיין אותנו, הוא שהגברים בישראל הם מצו'אים שלא טועים אף פעם, ואם אם אי פעם טעו הרי ששלוש שנים בצבא ביטלו את האפשרות הזו אחת ולתמיד.

אלו לא בהכרח תכונות רעות, אך בהקשר הנוכחי התערבות מודעת תעשה עימנו חסד. הגבר הישראלי הוא באמת הרבה יותר "גבר", מהמון בחינות. בגיל 21 הוא הספיק את מה שייקח לבן מינו הסקנדינבי עוד לפחות עשור לחוות. ההתבגרות המואצת באה על חשבון התפתחויות ערכיות אחרות, אבל אלו יצטרכו לחכות לפוסט אחר. אולי לפוסט טראומה? נראה. בכל אופן, האפשרות השנייה היא לא לעשות כלום. התהליך הדקדנטי הזה, סופו שיגיע לנקודת רתיחה ויכפה מהפכה חדשה.

הדרך השנייה היא אקטיבית:

היא דורשת שינויים קטנים באופן בו אנו מעבירים את ימינו, כשהתחלה טובה יכולה להיות לכבות את הפלאפון כשאנחנו בחברת אנשים. התחלה אחרת יכולה להיות בילוי תקופתי מתחת לשמש, בחוץ. להתלכלך ולהזיע ולהיזכר איך זה מרגיש כשהעולם האמיתי – לא זה שמביט בך כרקע לדסקטופ – משאיר עליך איזה רושם. אפשר להמשיך ולמנות את התוספות (או ההחסרות) האלו. ואולי מן הראוי שאעשה זאת בעתיד, אבל כרגע, הייתי מציע רק עוד דבר אחד – לחזור לתחביבים ישנים, ואם אין כאלו בנמצא, אז לאמץ תחביב חדש.

תחביב יכול להיות ריצת מרתון והוא יכול להיות כתיבה של בלוג. הוא יכול להיות טיפוח של אוסף או הקמת מבשלת בירה קטנה בבוידעם. כך או כך, הוא חייב להיות משהו שיאפשר למי שעושה אותו לבלות יותר זמן בחברת התשוקות שלו, כשהוא עוסק במשהו שמרחיב את ליבו.

תועלת אחת לעניין היא שתחביב יעזור להסיח את הדעת מכל שואבי הזמן שנמצאים סביבנו ושאינם מקדמים אותנו כבני אדם וכגברים. אין דבר מספק יותר מאשר להביט על משהו שיצרת בהתפעלות ופליאה. היצירה הזו, אם תוצאתה היא הישג רוחני (זמן בריצה, שיר…) או גשמי (עבודת נגרות, בישול…) מאפשרת לנו להתחבר למקור ראשוני בהוויה שלנו, לפני שביטויי האהבה האולטימטיביים היו לחיצה על Like או התפעלות פסיבית מעבודתו של מישהו אחר.

ככלל, אנו חיים בעולם בו מספר האנשים ש"עושים את הדבר" ומספרם של אלו שמסתפקים בצפייה בו גדלים בקפיצות לא פרופורציונאליות. על כל 11 כדורגלנים במגרש יש עשרות אלפי אוהדים שכל קשרם לספורט הוא בהערצה או סלידה מיצירתו של מישהו אחר. על כל להקת רוק אחת קיימים עשרות אלפי מאזינים שמעולם לא אחזו בגיטרה. השיפוט שלנו הצטמצם ל"אוהב" או "לא אוהב".

במציאות בה כל מאמצינו ויצירתנו מכוונים רק כלפי פרנסה או בעבור רווחיו של ויצירתו של מישהו אחר אנו ממשיכים להתכווץ כגברים וכבני אדם. את המעגל הזה חייבים לנפץ. המינגווי ייעץ שלא לבלבל תנועה והתקדמות. יישום של העצה הזו ניתן למצוא רק אצל האדם שיוצר משהו בעצמו, בשתי ידיו. רק הגבר שחי דרך מעשיו ולא דרך הבעת ההעדפות שלו יכול להתפתח למשהו יותר מאשר ערימה של דחפים ויצרים.

אז יאללה, לעבודה.

אפשר, וכדאי להירשם כמנויים ל"ביצים" ~
הבלוג מתעדכן פעם בשבוע ובשום אופן לא יעביר את כתובות המייל של מנוייו לאתרים מפוקפקים

למה כדאי? כדאי להירשם כי זו הדרך הטובה ביותר עבורי לדעת שמה שנכתב כאן מגיע אל הקהל שעבורו זה נכתב, וגם כי זו הדרך היחידה להבטיח שהבלוג ימשיך להתפתח.

איך אפשר? פשוט כותבים את כתובת המייל אליה רוצים לקבל עדכונים מהבלוג, בצד שמאל למעלה, מעל השור הגברי.

 
12 תגובות

פורסם ע"י ב- 17/09/2011 ב- מגדר

 

תגים: , , , , , , , , , ,

12 תגובות ל-“גבריות בין פורנוגרפיה לפייסבוק

  1. ניר כהן

    17/09/2011 at 15:02

    יפה מאוד.
    "אוהב"

     
  2. סיגל

    17/09/2011 at 15:29

    אחת הרשימות האינטילגנטיות ביותר שקראתי!

    כל כך מחובר לחיים שלנו, לדור שלנו ולזה שאנחנו מגדלים.
    הפייסבוק, באיטיות אך בהתמדה, משתלט על כל תחומי החיים ,
    ובוודאי על הוירטואלים שבהם (מבלוג אישי, דרך תמונות באלבומים, חברויות
    וצ'טים, ועד לאחרונה אף – דרג וסנן את חבריך).
    זו לא נחלתם של הגברים בלבד, כלל וכלל.
    לגברים מתנוונת הגבריות, תכונה חשובה ומועילה, אך גם אנו נשים,
    על אף יכולתינו להתמוד עם גם-וגם-וגם ולפתח את כישורי המולטיטאסקינג
    שלנו, גם אנו מתחפרות באשלייה הפייסבוקית על חשבון תחביבים.
    בקיצור טל, נגעת ברעה הכי חולה של החברה שלנו, חיטטת בפצע,
    אבל בתבונה אופיינית ואלגנטית. וזה כמעט לא כאב 🙂
    שאפו.

     
    • טל שמואלי

      17/09/2011 at 18:20

      היי סיגל,

      תודה על המילים החמות.
      פייסבוק על חשבון תחביבים זו אכן בעיה חוצת מגדרים!

      🙂

       
  3. הילה

    17/09/2011 at 16:11

    היי טל,

    אני קוראת פסיבית כבר כמה זמן והבלוג מעניין מאוד.

    אני תוהה למה המסקנה הכללית שלך מהפוסט – לעסוק בדברים ש"מעלים" את האדם למדרגה מעל "ערימה של דחפים ויצרים" – רלוונטית דווקא לגברים ולא לבני אדם בכלל.

     
    • טל שמואלי

      17/09/2011 at 18:24

      היי הילה,

      קודם כל, תודה על ההתעניינות.

      המסקנה הסופית דחופה במיוחד עבור גברים, אבל חשובה לשני המינים, בלי ספק.
      הסיבה שבגללה גברים זקוקים לעיסוקים הללו כל כך היא שבניגוד לנשים שההתקדמות שלהן על ציר הזמן עוברת, פעמים רבות, בתחנות ידועות מראש (האפשרות של הריון, האמהות…) שמחייבות אותן להתפתח, בעוד שגברים כלל לא נדרשים לכך ואף נמנעים ממהלכים יזומים שכאלה.

       
  4. דורצח

    17/09/2011 at 17:38

    עוד פוסט מוצלח. מסכים עם מה שאתה כותב ועם הדרך האקטיבית להתרשם יותר מהעולם, אם כי אני ממש לא בטוח שזאת "מחלה גברית": בפייסבוק יש יותר נשים מגברים, וראיתי לא פחות נשים מתעסקות באופן אובססיבי עם האייפון או הגלקסי. אצל גברים הביטויים של המחלה הזאת פשוט שונים מעט.

    הייתי עושה מנוי אבל אני גם ככה קורא אותך דרך הגוגל רידר, אז תספור גם אותי 🙂

     
    • טל שמואלי

      17/09/2011 at 18:37

      דורצח, סטטיסטיקה מעניינת לגבי פייסבוק. לא ידעתי את זה. אם זה בשיעור שגדול יותר, משמעותית, מהפער בין גברים ונשים באוכלוסיה שווה להעמיק בזה… וגם – אני מת לדעת מה זה גוגל רידר ואיך הגעתי לשם!

      תודה צ'יף.

       
      • דורצח

        17/09/2011 at 22:22

        http://smedio.com/2011/06/22/women-are-taking-over-the-social-web/
        לגבי גוגל רידר – אל דאגה, לא הגעת לשום מקום 🙂 מדובר בקורא RSS, שמעדכן אותי בכל פעם שאתר שאני "מנוי" אליו מתעדכן. במקרה של בלוגים זה מודיע על פוסטים חדשים, באתרי חדשות זה מודיע על ידיעות עדכניות, וכו'. נוח מאוד.

         
  5. Amir Margalit

    17/09/2011 at 17:50

    מעולה חבר.
    לוקח לתשומת ליבי.

     
  6. Ziv Rubin

    18/09/2011 at 9:37

    שמואל יא גבר, תמיד כיף לקרוא, אני מצטרף למחאה של ניר- אני נותן לך "לייק" 🙂

     

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

 
%d בלוגרים אהבו את זה: