איך אתם אוהבים את הביצים שלכם?

ברנש אחד, באפריקה, היה מחפש זהב. יום אחד, באמצע החיפוש, הגיע מאחוריו אריה גדול ואמר לו"חביבי, נגמר לך המזל" וזינק עליו. הברנש התכופף ואז תקע לאריה סנוקרת, ישר בלסת. נוק-אאוט. הוא גרר את האריה מהזנב לטנדר שלו. "מה אמרת על מזל?" הוא שאל את האריה הקשור ולקח אותו לעיירה קרובה. "תקשיבו, האריה הזה מדבר", הוא אמר למקומיים, אבל במקום לדבר האריה התחיל  לבכות. בין היבבות אמר האריה "הברנש הזה עשה לי פנס בעין". והמקומיים התרגזו. הם גררו את הברנש במעלה המדרגות לבית המשפט, והשופט, היה קוף שישב על כסא קש. מייד הוא פסק "אשם!" וכל העיירה שמחה. מעודד מקריאות הקהל, הקוף דפק בפטיש וקרא: "25 שנים!".

והברנש? הוא עדיין באפריקה, מאחורי סורג ובריח, עם שלשלאות לרגליו. הוא נשבע שלעולם יותר לא יתעסק עם אריה מדבר.

ועכשיו, פורים: נדמה שהתחפושת היא דרך מקובלת לבטא חלק מעצמינו שבימים אחרים לא נרגיש בנוח להביא לשולחן. כשכולם עושים את זה, זה בסדר ללבוש את התחתונים מעל המכנסיים או ללכת בחזה חשוף. כשכולן עושות את זה, זה בסדר ללבוש מחוך או חצאית שחושפת שני פלחי ישבן כשמתכופפים. בשאר הזמן, זה לא לגמרי בסדר. תומר פרסיקו (האדיר!) כתב על העניין הזה של פורים בצורה מעמיקה ומלומדת מספיק בשביל שתלחצו כאן ותיגשו לקרוא. אני, ברשותכם, אפתח כיוון אחר.

גבר חובש כובעים רבים במהלך היומיום שלו. האבא, הבוס, המאהב ומי יודע מה עוד. הרבה פעמים בחיים גבר מוצא את עצמו מגלם תפקידים שהם לא הוא. שהוא מרגיש שגדולים עליו. שלא קשורים אליו, או כאלו שהוא עדיין לא מוכן לגלם. ואז יכול לקרות אחד משני דברים. או שהזמן עובר והוא מתרגל למעמדו החדש, מאמץ את ההתנהגויות ההכרחיות כדי להתקיים בו ומתאים עצמו אליו, או… שהוא מורד בו.

מרידה יכולה להיות נטישה או הכחשה של האחריות הטמונה במעמד החדש, אבל (וזה החלק הכיפי) היא יכולה להיות גם ניסוח מחודש של התפקיד (למשל: אבא לא חייב להיות קרייריסט ומאהב לא חייב להירדם מייד אחרי). דברים טובים קורים כשמורדים. כשמערערים על הקיים. על מה שהוכתב, ומה זה פורים? פורים זה ערעור אחד גדול. היי! לא השמידו את היהודים! וגם – היי! זו מצווה להשתכר! והשכרות, מה היא? היא יציאה מעצמך.

חברה  שפגשתי השבוע אמרה לי שקיימת אמונה שהאלכוהול מחליש את ההילה שלנו ומאפשר לרוחות רעות או נשמות תועות להשתלט עלינו לכמה זמן, (אגב, משם לקוחה המילה spirit שמציינת משקאות אלכוהוליים ברחבי העולם) אבל החג הזה הוא לא רק תירוץ לשתות עד אובדן חושים (ומציאתם של חושים חדשים) אלא גם הזדמנות לטייל לפינות הפחות-מתויירות של עצמך, וכאן מתבטא המתח בין התחפושת שלובשים בפורים ובין החיפוש העצמי שחג הפורים מזמן לנו. שים גלימה, תראה מה זה יעשה לך. תלך עם נעלי עקב, תרגיש מה עובר עליהן. אני התחפשתי לקאובוי.

בכל תחפושת שאנחנו בוחרים לעצמינו יש שיעור. הזדמנות. הבגדים מכתיבים את ההתנהגות שלנו. הם מזמנים אינטראקציות חדשות ותחושות חדשות. לא סתם זה החג השמח ביותר בלוח השנה שלנו, אנחנו משתחררים מהאיום שנזקף לנו בגלל מי שהיינו. זה כיף לצאת מהסוגריים שהחיים שמו אותנו בתוכן, אבל בשבילי, יותר מהכל, החג הזה הוא תזכורת לכך שיש לי אחריות על מי שאני רוצה להיות, ושהאחריות הזו גדולה לפחות כמו האחריות לפעול בצורה הנכונה והטובה ביותר בתור מי שאני כרגע.

איך זה קשור לסיפור שפתח את הפוסט? אין לי מושג. כנראה שזה לא. את השיר הזה שר ברנש בשם כריס סטונקינג. אוסטרלי, שחי באנגליה ומנגן בלוז שכמו לקוח מאמצע הג'ונגלים המיוזעים של "אפוקליפסה עכשיו" (אם הסרט היה מתרחש בשנות ה 20). גילוי נאות: אם הייתי קורא את המשפט הזה בביקורת מוסיקה באחד העיתונים או הבלוגים הייתי מבטיח לעצמי לא לחזור ולקרוא עוד ביקורות של הכתב הזה, כך שאם יש לכם דרכים יותר טובות לתאר את המוסיקה הזו, עשו זאת כאן או בפייסבוק של "ביצים". גם הסברים לסיפור יתקבלו בברכה. הנה הניסיון שלי:

הבן אדם מחפש זהב ובסוף הסיפור מוצא שיעור לחיים. אנחנו היהודים מכירים את העניין הזה של "חיפש אתונות ומצא מלוכה", כך שזה לא חדש לנו, אבל ההפרעה הקטנה בשגרת החיפושים של הברנש הייתה מה שמעניין. פאקינג אריה מדבר. המציאות, בצורה הכי מסוכנת שלה (אריה בג'ונגל) רק עם טוויסט שתופס אותך לא מוכן. אממה, הבן אדם צדק כשנלחם בחזרה – האריה המדבר תקף אותו. אבל אבוי! הניצחון שהפך לסיבוב דאווין עורר עליו את זעמם של בני האדם, שהשאירו את ענייני הצדק בידיו של קוף שמונע בעיקר משיקולים פוליטיים… וכך הברנש שלנו נשאר עם שיעור חשוב ובלי האפשרות ליישם את שלמד. החיים, כך מתברר, הולכים רק בכיוון אחד ואם הם כבר הפגישו אותך עם אריה מדבר, אל תצפה שהקוף יאמין לך. ואף מילה על הגרעין האיראני.

בשבוע שעבר ציינתי שביצים יעבור כמה שינויים בתקופה הקרובה. ובכן, כשאמרתי "כמה", התכוונתי "הרבה". הראשון הוא שהפוסטים יעברו לימי שלישי. עם זה אתמודד לבדי. לגבי השאר, אני צריך קצת עזרה. אם אכפת לכם מהאופן בו גברים נתפסים, אני רוצה לדעת על זה. אם אכפת לכם מהתכנים שמיוצרים עבור גברים, אני רוצה שתעזרו לי לייצר חדשים. אם יש לכם (או לכן) דעה על מה זה גבר או זווית מעניינת על החוויה הגברית לסוגיה, אני רוצה שתשתפו אותי. אפשר לעשות את זה בעמוד של ביצים בפייסבוק, אפשר לעשות את זה במייל והכי טוב יהיה לעשות את זה… עכשיו.

אה, והנה השיר שממנו לקוח את הסיפור. אנג'וי.