RSS

אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים | מדף הספרים הגברי

20 מרץ
אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים | מדף הספרים הגברי

יש את העניין הזה עם ספרים, שהם יכולים לשנות לך את החיים. ואני לא מתכוון לצורה הרגילה שבה הם עושים את זה – כשאתה יושב מתחת למנורה, קורא ספר ומשהו בו – העלילה או הדמויות – מטלטלים אותך מספיק בשביל לשנות משהו בחייך האמיתיים.

אני גם לא מדבר על המשפטים האלו שמידי פעם נתקלים בהם, המשפטים האלו שהם כמו הצצה דרך חור של מנעול לחיים אחרים. אני מדבר על האופן שבו ספרים מסוימים יכולים לשכב על המדף שלך שנים בלי שתקרא בהם ועדיין להפוך את החיים שלך לטובים יותר או רעים יותר. אני מדבר על ספרים שהם כמו חבר רחוק שאתה מתנחם בידיעה שהוא איפשהו שם, זמין לך אם תרצה להיפגש איתו.

כזה הוא הספר "אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים", של דוקטור סוס. קראתי את הספר כילד, כשהתכנים שלו היו רק במקום השני ותרגול הקריאה היה המטרה העיקרית שלשמה הוא הונח בידי. ותכלס', אין לי מושג מה חשב לעצמו ד"ר סוס כשייעד את הספר הזה לילדים. במרחק כה גדול מהעצמאות והחופש, ובלי שום כלים להבין מה אומרות המילים האלו, מה יעזור לילד לדעת ש- "…שטח פתוח, לאוויר ולרוח, שם קורים הדברים, שתדע לך, למטיילים עם רגליים וראש כמו שלך. כשיקרה הדבר, אל תפחד, אל תזיע, תמשיך ותלך ותראה כשתגיע. אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים". העולל שהייתי כשקראתי בספר הזה לא זכה ליהנות מהשיעור הזה עד, בערך, מסע הכומתה. אז למה? מה הקטע?

ואולי כדאי להתחיל בכלל במקום אחר? מה עושה ספר ילדים מתורגם על מדף הספרים הגברי? הרי הבלוג הזה יוצא נגד הגברים-ילדים שמבלים נצח שנמשך 75 שנים (בממוצע) עם רגל פה ורגל שם. ובכלל – הספר הקודם במדף היה "זיונים זה לא הכל" של דן בן אמוץ. איזה מין נפש מעוותת תניח סיפור מסע מחורז ומאוייר לייד מניפסט פורנוגרפי שנכתב על ידי פדופיל?

ההסבר לבחירה הזו פשוט. אם "זיונים" דיבר על השאיפה לאינדיווידואליזם גברי, "אם יוצאים" לוקח אותנו כמה צעדים אחורה: בשביל לבנות לגובה צריך יסודות חזקים. כשאני כותב על האבולוציה שעל ילד לעשות על מנת להפוך לגבר אני לוקח בחשבון גם את שיעורי החיים שלומדים בארגז החול, כמו השיעור הקלאסי – למשוך לסיוון בצמה יזכה אותך לא רק בתשומת הלב שלה, אלא גם בסטירה, ובעונש.

ובעוד שהחיים מספקים לנו הרבה הזדמנויות למשוך לסיוון בצמה ולחיות עם התוצאות של הבחירות שלנו, נדמה כי בתוך המרוץ ותחת מכבשי הלחצים שגברים נתונים בהם, השיעור הזה, שלפיו "אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים" נלמד שוב רק מאוחר יותר בחיינו, וגם אז, רק בדרך אגב. כשהורי נתנו לי את הספר הזה הם לא התכוונו שאארוז תרמיל ואצא לקמפינג בגן כלנית, הם רצו שאלמד לקרוא. בפעמים רבות מידי ההזדמנויות שלנו לצאת ולהגיע למקומות נפלאים הן פועל יוצא של רצונות אחרים.

"מצטער לספר, האמת היא פשוטה, נתקלים, נכשלים, לפעמים גם אתה".

הספר הזה יצא מחיי לפני שנים רבות. או שאיבדתי אותו או שתרמתי אותו או שאין לי מושג מה קרה איתו, אבל מה שבטוח הוא שככל שהתבגרתי אימצתי את השגרה ובחרתי בה על פני הנדודים, בפעמים רבות מכפי שנעים להודות, תמיד חצוי בין איזו כמיהה להיות "שם" ובין "הרגע הזה" וכמה שהוא חשוב. קצת לפני שליחות ארוכה בחו"ל קיבלתי את הספר במתנה, שוב, ואפילו בלי לפתוח אותו המשכתי להעביר אותו לכל הדירות שגרתי בהן: מרעננה לאוסטרליה, משם לקיבוץ בדרום, אז למושב בשרון ועכשיו ליפו, שם פגשתי אותו שוב בשבת בבוקר, על המיטה.

אבל רגע, לפני שנכנסים למיטה, בואו נדבר על רגשות: בשנים שלא זכרתי שהיה ספר כזה, המדף שלי היה מלא בספרים אחרים ששינו אותי באופנים שלא ידעתי שאפשריים. באחד מימי הראשון קיבלתי שיחה ממי שהיה אז הבוס שלי. כשהוא שאל אותי איך הייתה השבת גנחתי בתשובה משהו כמו "נשים נשים, שק של נחשים", והוא נזדעק. "למה אתה מדבר ככה? אתה בן 22!" הוא אמר, והזמין אותי לשיחה. סיפרתי לו למה חשבתי שנשים הם שק של נחשים ותוך כדי השיחה הגענו לדבר גם על ספרים. באינטואיציה של מחנך מהמעלה הראשונה הוא ביקש שאשלח לו את רשימת הקריאה שלי. מתוארכת מה- 30 לאפריל, 2007.

שמתם לב למשותף בכל הספרים האלו? חוסר, היעדר, כמיהה, הרס, ארס וקדרות. זו לא רשימת הקריאה של גבר בן 22 שכל חייו לפניו, זו רשימת קריאה של גבר מריר ערירי שיודע בוודאות-שאין-גדולה-ממנה שהטוב שבחייו כבר מאחוריו. הבוס שלי, מזועזע כמוני, הוא הציע לי לעשות דיאטה. לשנות את התפריט הנפשי שלי. הוא ידע שהספרים שאנו קוראים משפיעים על הנפש שלנו ועל מצב רוחנו בדיוק כמו שהאוכל שאנחנו אוכלים משפיע על הגוף שלנו. הייתי צריך לעצב מחדש את השקפת העולם שלי ושלושה חודשים לאחר מכן יצאתי לטיול אחרי-צבא שלי. הקפתי את סקוטלנד ואירלנד ברכיבה על אופניים, לבדי.

"לבד, אם תאהב זאת, או לא תאהב, לבד זה מצב, שתהיה בו זמן רב".

הבנתי, באיחור, משהו שגברים אחרים אולי פספסו לגמרי. המעבר מילד לגבר לא יקרה על ידי התכחשות לעבר והדחקה של הילד שהיית, אלא כתוצאה מהתפתחות של אותו הילד. כמאמר הפרסומת "בשבילו זה דני, בשבילך זה חלב", כך גם לגבי אותם שיעורי ארגז החול – העבר שלנו אינו תעודת אחריות לעתיד שלנו – הוא חומר הגלם עבורו. זה מציב בפנינו שתי ברירות: האחת, ללמוד לחיות עם העובדה (שמומחשת כאן בצורה כואבת להחריד) שסטטיסטית – אנחנו נידונים לבינוניות משמימה. הברירה השנייה היא להבין שלפעמים צריך לעשות צעד אחורה בשביל להתקדם.

מעולם לא היה צעד אחורה כה מעורר השראה כמו קריאה נוספת ב"אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים", שעושה עבודה נהדרת כשהוא ממחיש לנו כמה רחוק כבר הגענו וכמה מרגש מה שעוד לפנינו.

"לפעמים תסתבך, לפעמים יש צרות, תסתבך בין המון ציפורים מוזרות. תתקדם בזהירות, בתבונה, זה לא קל. החיים הם חכמה של שיווי משקל. רק תזכור להיות זריז ואמין, ואסור שתחליף רגל שמאל בימין"

 ~ בפייסבוק של "ביצים" מתפרסמים תכנים שאינם מבשילים למאמרים, אבל הם נהדרים. LIKE קטן, ואתם שם ~
הרשימה אינה מוגנת בזכויות יוצרים.  אנא, השתמשו בה בכל דרך שתמצאו לנכון על מנת להפוך את העולם לטוב יותר.

 

תגים: , , , , , , , , ,

10 תגובות ל-“אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים | מדף הספרים הגברי

  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    21/03/2012 at 15:25

    זה ספר מדהים ואני עדיין קוראת בו מידי פעם.. גם הציורים שלו גאוניים, אבל בכלל, בקשר לרשימות קריאה, מצאתי דרך האחייניות שלי שבספרי ילדים יש משהו מאוד תמים וקליל שנותן הרגשה טובה ומתוקה.. "צימוקים הם ענבים עצובים" ספר מצויין, גם "המפתח שבלב".. אני ממש מזדהה עם התחושה הזאת שספר הוא חבר טוב שתמיד יהיה שם, אז הגיוון הוא מאוד חשוב וגם לדעת, לא להיתקע על ספר, ככה אני קוראת במקביל, לא תמיד עד הסוף, אבל כמו שאמרת אנחנו נידונים לבינוניות, מצד שני זהו גם המחיר של חוסר משמעת עצמית…אז הלוואי שהיייתה לי המשמעת לסיים את אותם ספרים, אבל כיף שיש ספרים כאלה שאתה מכיר בע"פ מבלי לפתוח ומלווים אותך תמיד..

     
  2. גיאחה

    23/03/2012 at 17:20

    ובוא ניתן את מחיאות הכפיים הנדרשות ללאה נאור הגאון, אולי היחידה שיכולה לתרגם את ד"ר סוס לעברית (ותרגמה את רוב ספריו במיומנות פואטית אין קץ).

     
  3. עלי

    25/03/2012 at 11:00

    קראו את "איש הקוביה" של לוקיוס ריינהרט.
    את אתם במצב נפשי מסוים, הוא ישנה לכם את החיים.
    בשתי מילים, הנושא הוא המתח הקיים תמיד בין מה שבא לך להגיד/לעשות לבין מה שאתה חושב שמצפים ממך להגיד/לעשות. הספר מציע דרך לפתור את הקונפליקט הזה, דרך שנראית פשטנית בהתחלה אבל מתגלית כגאונית בהמשך, ואולי לא. עוד מילת הרגעה: הספר הוא בשום פנים ואופן לא ספר "כבד" והרעיונות העמוקים שבו מועברים על ידי סיפור משעשע, פרוע, אלים וספוג סקס שלא משעמם לרגע.
    מומלץ!

     
    • טל שמואלי

      25/03/2012 at 13:21

      לגבי "איש הקוביה" קראתי אותו וההתחלה הייתה באמת מטלטלת ומגניבה. דווקא ככל שהעלילה התפתחה כך היא נדמתה לי יותר קלושה ופחות מעוררת השראה, למרות שהסיפור הוא סיפור טוב. תודה על הרפרנס.

       
      • עלי

        25/03/2012 at 16:49

        ה"קלישות" של העלילה היא לדעתי תוצאה של לקיחת הרעיון המרכזי לקיצוניות שנועדה להראות שגם ה"פתרון" המוצע יכול להפוך לבעיה בפני עצמה בתנאים מסויימים ויש לה ערך בידורי בפני עצמה. ועדיין, לדעתי, הדרך שבה הוא מציע לך לעשות מה שבראש שלך בלי/(עם?) לקיחת אחריות היא סוג של מראה כיוון מעורר השראה לאנשים (כמוני, אני מודה) שאכפת להם קצת יותר מידי מה אחרים חושבים עליהם. עלי, בכל אופן לא היה ספר עם אפקט חזק יותר מכל הספרים שקראתי.

         
  4. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    12/06/2012 at 20:24

    אחלה פוסט ואחלה ספר.נמצא לי ליד המיטה ותמיד מזכיר את מה שבאמת חשוב.

     

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

 
%d בלוגרים אהבו את זה: