ישנם דברים חשובים יותר מכוכבי רוק שמתים בגיל 27, כמו למשל אנשים בסביבות גיל 27 שמבינים שהחיים זה לא מה שהבטיחו להם. אנשים שעושים את הכל כמו שצריך, במשמעת אינסופית, לומדים להסתפק במעט ולהתאים את הציפיות למציאות שמוכתבת להם על ידי ישות עמומה, נטולת שם או כתובת, שמעולם לא התמודדה בבחירות, כשבינם לבין החיים שאליהם הם שואפים קיים פער בלתי ניתן לצמצום.
נדמה כי התקשורת היחידה עם אותה ישות אטומה מגיעה בצורה של כעס. ערוץ ההידברות נפתח רק כתגובה לזעם גולמי כשהוא בא לידי ביטוי בצורה כמעט אקראית. על השלטים בהפגנות השונות רואים את הפרצוף של ביבי, אבל ביבי הוא רק סימפטום, הוא אפילו לא מנהיג. "ביצים" גאה לעציג פוסט אורח מאת טל דרור, על הגברים של הופליטיקה הישראלית:
"הפוליטיקה היא לעכשיו, המשוואה היא לנצח" אמר פעם גבר שכולנו מכירים, העונה לשם אלברט איינשטיין, שאיתו אני בטח לא רוצה להתווכח. אבל בישראל כמו בישראל, דברים תמיד חייבים להראות קצת אחרת. חייב להיות איזה טוויסט קטן בעלילה. הרי בן גוריון לא תפס לעצמו איזה רגע מקרי בצהרי יום אביבי בחודש מאי. הוא פאקינג הקים מדינה. ומדינה זה כבר לא עסק רק לעכשיו, אלא עסק (שאנחנו מקווים) שהוא לנצח.
אז מי הם הגברים של הפוליטיקה הישראלית?
בואו נדלג על ההרמה להנחתה שפשוט דורשת את התשובה "גולדה", ונעבוד בצורה מסודרת. מי אמר למי? מי עשה מה? מי הרג כמה? 'ביצים' גאה להציג את הפוליטיקאים הכי גברים שהמדינה הזאת ראתה בכל שנותיה.
זכות הראשונים נשמרת תמיד… לראשונים. אז נהיה חייבים להתחיל בראשון שלנו, כי זה ידוע שאת הראשון זוכרים לנצח. דוד בן גוריון, היה האיש שהצהיר את ההצהרה ההיסטורית "…אנו מכריזים בזאת, על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל!". הוא עשה את זה במבטא מצחיק, הוא עשה את זה עם תסרוקת לא ברורה והכי חשוב – הוא עשה את זה למרות (ואולי בגלל) שהוא ופולה לא ישנו באותה מיטה במשך רוב חייהם כזוג נשוי. עזבו אותכם ממדינות וזוטות כאלה או אחרות, הבנאדם פיצח את הנוסחה שכל גבר היה שמח לפצח. בלי חיבוקים בלילה, בלי "דודי'לה תעשה לי נעים בגב!", בלי הנהונים אוטומטיים שמושמעים מתוך מסך של עפיצות. היה נותן עבודה ודקה אחרי זה כבר נוחר במיטה שלו, בחדר השני. כנראה שיש דברים שעבדו רק פעם…
אוקיי, עכשיו זה זמן טוב לדבר על פוליטיקאי גדול. ממש גדול. הכי גדול שהיה לנו. כל כך גדול שהאנלוגיה הראשונה שעולה לנו כשאנחנו חושבים עליו היא של שור עצום מימדים, שהסיבה היחידה לכך שהוא מלחך עשב היא העובדה שאנטריקוטים מדממים לא צומחים מהאדמה. "הרועה", אריאל שרון, היה פוליטיקאי שנוי במחלוקת. לא מעטים הם שונאיו ולא מעטים הם מעריציו, אבל על דבר אחד אין ויכוח – הבנאדם היה גבר לפי כל הקלישאות. לוחם מצ'ואיסט וחסר פחד, חובב נשים (ואחרי מות אשתו הראשונה הוא נשא לאישה את אחותה…), בשר ומשקאות אלכוהוליים, אספן נשק (מה שגם הוביל לטרגדיה בה איבד את בנו בפליטת כדור מאחד מאקדחיו), קאובוי שחי בחוה… יו ניים איט – אריק שרון גאט איט. מעריצי קלינט איסטווד יגידו שהוא לקה בתכונה אחת – יוהרה. אולי בעצם המשיכה לעשיית דברים לבד והחתירה להשיג את מטרותיך בכל דרך אפשרית (גם על חשבון אחרים) הן תכונות מאד זכריות למרות היותן שנויות במחלוקת. הרי ההבדל בין "אני אסתדר" ו-"לא צריך מפה, אני אגיע לשם לבד" המוכר לכולנו הוא לא כל כך רחוק מ-"מה לעצור את הטנקים? אנחנו נוסעים לקהיר!"
הגבר השלישי אותו נזכיר, היה ראש ממשלה שעשה היסטוריה בישראל. אבל קצת יותר מ-30 שנה לפני שזה קרה, הוא היה הקוץ הכי גדול בתחת של המנדט הבריטי בארץ ישראל. מנחם בגין הצעיר, מפקד האצ"ל, חי ופעל תקופה ארוכה מהמחתרת. מכירים את זה שכל הזמן משתמשים במונח 'ירד למחתרת' ואנחנו לא באמת יודעים מה זה? אז מחתרת זו לא כוכבנית הפורנו העברייה הראשונה, שאיזה ממושקף אחד ירד לה. במשך כמעט חמש שנים בגין הסתתר, החליף זהויות (פעם אחת בפתח תקווה טען שהוא עורך דין פולני שבא להתמחות בדין הארצישראלי, כשעבר לרחוב יהושע בן-נון בתל אביב עשה זאת במסווה של אברך והתחפש לחרדי ירא שמים), ובעיקר עשה לבריטים המון כאב ראש. אם היינו מסתובבים עכשיו במרכז תל אביב בשנת 1947 נניח, היינו נתקלים במודעות הקוראות להסגרתו, ותייוגו תחת הכינוי המחמיא: "המבוקש מס' 1 במזרח התיכון". כמו בכל דבר בישראל, גם כאן הדיעות חלוקות לגבי מה שעשה או לא עשה. אבל קשה שלא להעריך את הנחישות, השאפתנות וכמובן החריפות שהיו מנת חלקו של מנחם בגין.
באופן כללי אנחנו נוטים להאדיר ולייחס גבורה או הצלחה צבאית לגבריות. יש משהו שעושה לנו את זה ברובים, גאדג'טים, סיפורי חיסול וריגול ומרדפים במהירויות גבוהות. קראתי פעם שהגורם למשיכה הגברית המוזרה הזו ל-'אקשן', נובעת מהימים הטובים בהם עדיין לא הומצאו האספרסו הכפול, תכשירי הסרת השיער לגברים וגל אוחובסקי. אז, כשעוד היינו ציידים וסדר יומנו היה מורכב מלקום עם הזריחה, לחפש ממותות ולהסתער עליהן עם סכין בין השיניים. למעשה, מי שלא היה עושה את זה ככל הנראה לא היה שורד. אז לפני סיום, נזכיר עוד כמה פוליטיקאים ודמויות שהגשימו את הפנטזיות הזכריות שלנו על אקשן מהסרטים.
עד לפני בערך שנתיים, החייל המעוטר ביותר בצה"ל היה אהוד ברק (שחלק בו יחד עם עוד שניים, נחמיה כהן ואמיתי חסון). מי שלימים היה הרמטכ"ל, שר הביטחון וראש ממשלת ישראל התחיל את דרכו כחייל צעיר בגדוד חרמ"ש (חי"ר משוריין) אי שם בסוף שנות החמישים. הוא תואר על ידי מפקדיו כחייל 'לא כל כך טוב' ואפילו קצת חצוף. סיפור מפורסם עליו סיפר הסמל שלו מהטירונות, שהחליט לקדר את כל המחלקה בליל חורף גשום והכריח אותם לצאת עם מיטות הברזל הכבדות מונחות על גבם. אחרי כמה סיבובי ריצה מסביב למגרש הכדורסל, כשכל חיילי המחלקה כבר היו שבורים לחלוטין הסמל שחרר אותם לישון. "יש למישהו משהו להגיד?" הוא שאל בטון מאיים. "כן", השיב לו אהוד ברוג הצעיר, "אפשר עוד סיבוב?".
לאחר תקופה קצרה בגדוד החרמ"ש אותר ברק על ידי סיירת מטכ"ל, והשאר כבר היסטוריה. נציין רק שאת עיטור המופת שהעונק לו הוא קיבל על הנהגת צוות לוחמים בפעילות מודיעינית בסוריה. הרקע להענקת ארבעת הצל"שים אותם הוא נושא אסור לפרסום עד עצם היום הזה. אגב, לפני כשנתיים לוחם באחת מיחידות המסתערבים של כוחות הביטחון 'עקף' את ברק וחבריו, ונכון להיום הוא מחזיק בשישה עיטורים וצ"לשים. ראוי לציין שהלוחם הנ"ל לא כל כך עונה לסטריאוטיפ הלוחם העברי המהולל, פשוט משום שהוא בדואי. כן חברים. הלוחם המעוטר ביותר בצבא ההגנה לישראל, מדינת היהודים, הוא בדואי.
יכול להיות שיש משהו סימבולי בעובדה הזו. אפשר לפתח דיון שלם סביב הנושא – האם אנחנו השתנינו? האם תנאי המשחק השתנו? כך או כך, המסקנה היא ברורה. גבריות היא לא עניין של מוצא, דת, גזע או מין. טוב, בעצם היא חייבת להיות עניין של מין…
יש מספר תכונות בולטות שאנחנו מעריכים ומקטלגים כ-"גבריות" או "זכריות". תגידו מה שתגידו, לאורך השנים זכינו בלא מעט פוליטיקאים ואנשי ציבור שענו לקטגוריה הזו. נסיים בשאלה המטרידה מוחות רבים במדינת ישראל. האם אבד הכלח על הפוליטיקאים שהזכרנו כאן? אלה מה-'דור הישן', דוגמת שרון, בגין ובן גוריון? אריק שרון היה יליד 1928. אהוד אולמרט, מי שהחליפו, הוא יליד 1945. ביבי בכלל צוציק – יליד 1949. האם 20 השנים שבין לידת שרון ללידתו של ביבי הן כל כך משמעותיות שזהו? לא נראה כאן עוד פוליטיקאים מה-'דור ההוא'? אני מקווה שעוד נופתע, ואולי נגלה שאנחנו עובדים בקפיצות של 20 שנה וזה רק עניין של זמן עד שאיזה גבר אמיתי יעשה לנו פה סדר…
~ תם ~
את הפוסט הזה כתב טל דרור, שנולד בבאר שבע וחי כיום בירושלים. הוא סטודנט ליחסים בינלאומיים ואחלה גבר, כשהוא לא מבשל, ט"ד מבלה הרבה זמן בלעזור לישראל להסביר את עצמה ולהיות חבר טוב. אם תרשמו כמנויים לבלוג (צד שמאל למעלה), אני מבטיח למסור לו שהוא נפלא ושאתם אוהבים אותו.
אם זה היה הביקור הראשון שלכם ל"ביצים", קריאה של העמוד הזה תעזור לכם להבין מה הולך פה.
ביצים 