RSS

תגית: טבריה

הכי ארוך, הכי קשה, הכי כדאי.

הכי ארוך, הכי קשה, הכי כדאי.

ביום חמישי הוזנק מרתון טבריה ה- 35. על קו הזינוק עמדו 1700 רצים ורצות, כולם מבקשים להגיע לאותו הנקודה בה הם עומדים כרגע, רק מהצד השני. האוויר הריח ממשחות נגד שפשפות, מגשם, מהתרגשות. מצטופפים מאחורי קו הזינוק, איש איש ומחשבותיו, או ניסיונותיו להימנע מהן, רגע לפני מרוץ של יותר מ 42 קילומטרים, בגשם, נגד הרוח, ובידיעה שהאדם הראשון שעשה את מה שהם מתכוונים לעשות, מת.

איכשהו, כולם מחייכים.

השעות הקרובות ירכזו את מאמציהם של מאות רצים חובבים. הקילומטרים האלו יבטאו את הקורבנות האישיים שהקריבו המשתתפים, במשך חודשים, על מנת להיות להגיע לקו הזינוק הזה, כשהם יודעים בוודאות גדולה שהם לא יחצו אותו ראשונים. למעשה, הם מתאמנים כבר חודשים כשהכישלון שלהם מובטח. למרתון יש רק מנצח אחד, וזה לא יהיה הם. הם אפילו לא יהיו קרובים, ובכל זאת, הם עומדים שם, מוכנים להנחיל לגופם כאבים גדולים וסבל מתמשך, במזג אוויר שהוא לא ידידותי ולא סלחן.

האם ישנו מקום נוסף בחיינו בו אנו מתמודדים בשוויון נפש שכזה עם הכישלון הוודאי? האם מישהו מאיתנו היה לוקח על עצמו משימה כלשהי, בידיעה שייכשל כשינסה לבצע אותה? שמאמציו, רבים וכבירים ככל שיהיו, הם עקרים? בוודאי שלא. אם להאמין לפרויד, חיינו מתקיימים בין שני קטבים: חיפוש הנאות והימנעות מכאב, וריצת המרתון, על האימונים שהיא מכתיבה ואורח החיים שהיא כופה על מי שמתעתדים להשלים אותה, לא עונה לאף אחד מהקריטריונים האלו. היא מכאיבה ובשום שלב במהלכה לא מתקיים דמיון בינה ובין מה שאנחנו רגילים לכנות בשם "הנאה".

אז למה לעשות את זה? שתי אפשרויות עולות בדעתי. האחת – יסוד מזוכיסטי דומיננטי שניזון על ידי ההתעללות שהריצה יכולה לחולל, והשנייה – ובכן… שיקרתי. אין לי מושג מה האפשרות השנייה.

אין לי מושג מה האפשרות השנייה, אך אני מסרב לקבל את העובדה שהמזוכיזם הוא מה שמניע את תרבות הריצה בעולם. אתמול, בשיחה עם חברים מצאתי את עצמי, בניגוד להרגלי, מנסה להסביר למה אני עשיתי את זה: אנחנו לומדים על עצמינו דרך הבחירות שאנחנו עושים. המחשבות שלנו, הרגשות שלנו, סך כל הדברים שהם אנחנו באים לידי ביטוי באופן בו אנחנו חיים את חיינו, וכנראה שרציתי לספר סיפור חדש על עצמי, או להוכיח משהו שכבר שכחתי. אולי זו רק שורה נוספת לקורות החיים.

הרי כל המחשבות הטובות שבעולם אין בהם בכדי לכפר על המעשה הרע, וכל הרגשות השליליים הם כאין וכאפס אל מול ההחלטה הטובה. כל תסריט קולנועי (שהוא למעשה הפשטה של המציאות) מתקדם באמצעות הבחירות של גיבוריו. דברים אומנם "קורים להם", אך מה שמכתיב את אופיים אלו לא הדברים שקורים להם, אלא האופן בו הם מגיבים אל אותן ההתרחשויות, וכך אנחנו לומדים על הגיבורים שלנו: בחירותיהם יוצרות אצלנו תגובות רגשיות שבתורן הופכות לדעות.

בלי לשים לב, אנחנו מקיימים מערכת יחסים דומה עם עצמינו. אנחנו חיים את הסיפור שאנחנו בוחרים לעצמינו, במודע (ולרוב, לא במודע), כשהדרך שלנו להתמודד עם ריבוי התכנים הלא מודעים שמכתיבים את חיינו הוא בבחירות שהן למעשה כפייה (הדימוי העצמי שלנו מורכב מסך הדימויים והתכונות שאנחנו מייחסים לעצמינו). "אילוף" של ה-"אני" אם תרצו (מישהו אמר דיאטה?).

…ולכן כל כך קשה למפות את מה שהניע 1700 איש להתייצב על קו הזינוק ההוא בטבריה. ובעצם… אולי אין בכלל צורך למפות זאת? אולי זה עוד הרגל מגונה שלנו – אנחנו הרי רגילים לחיים "מתוסרטים" היטב. (הרוצח, מתועב ככל שיהיה, רוצח כי יש לו סיבה השוטר הוא השוטר, מהסיבה ההפוכה וכו'), וכך בין שחור מוגדר היטב ולבן מסמא אנחנו למדים שיש קשר ישיר בין מעשה ותוצאה. האבסולוטיות של הטוב והרע. אנחנו מצפים לקשר הזה שיתקיים גם בחיינו הלא מתוסרטים, הלא מלוטשים ודלי התקציב, וכשהוא לא מתקיים, אנחנו חשים שרימו אותנו. כשמעשה שלנו לא מייצר את התוצאה הרצויה אנחנו מתעצבים. (ניתן לקרוא את המילה מתעצבים גם כ-"הופכים למשהו" וגם כ-"נהיים עצובים", איש איש ובחירתו).

הריצה מגלמת בצורה מושלמת את ההיבט הזה של חיינו, וגם את ההיפוך המוחלט שלו. תתאמן – תצליח. תרוץ – תגיע. בפעולת חיבור פשוטה ומדידה, של צעד ועוד צעד, כך עד להשלמת המשימה וחציית קו הזינוק שהפך לקו הסיום. אך מנגד – ביום-יום רווי תביעות, תענוגות והסחות דעת, הרי שהריצה מגלמת גם את ההפך המוחלט. הריצה היא כפייה. הריצה היא ההחלטה הקשה, אך דרך הבחירה בה יכול האדם ללמוד על עצמו. המטרות שאנחנו מציבים לעצמינו והנכונות שלנו לעמוד בהן, היא הלמידה המשמעותית והאמיתית ביותר שיכול אדם לקוות לה. הריצה, כמשל, היא אינה "קבלה" פסיבית של מי שאנחנו והגזרות הגנטיות שהונחתו עלינו, אלא התהליך הפרו-אקטיבי של פיסול האדם שאנחנו והפיכתו לאדם שאנחנו רוצים להיות.

המרקיז דה-סאד, שהבין דבר או שניים בכאב, כתב ש"התפילה היא נחמתם המתוקה ביותר של האומללים". הוא כתב זאת כשהוא יודע שהתפילה היא נחמה שלא מבטיחה ישועה כלשהי, במיוחד אל מול האלטרנטיבה, שהיא התנגדות. הריצה היא התנגדות. הריצה היא התנגדות לעצמך כפי שלמדת להכיר אותו. הריצה היא התנגדות למי שאמרו לך שאתה. כשאתה מתנגד לקול שאומר לך להפסיק לרוץ אתה מתנגד לאותו הקול שמונע ממך לעשות 1000 דברים אחרים עם החיים שלך.

בחיים, כמו גם בריצה, כולנו חווים את הסבל שלנו וההנאה שלנו בערכים מוחלט. היכולת לחוש את שחש האחר היא מוגבלת, ולרוב, אינה מתקיימת כלל. אנחנו יודעים על העולם רק את מה שאנחנו יודעים על עצמינו, ולנו רע, לפעמים. וכואב לנו. ולא תמיד כיף לנו להיות פה, אך לא כולם חיים מתוך סבל. חלקנו מסתפקים בכאב, וההבדל האמיתי בין "כאב" ובין "סבל" נמצא במשמעות שאנחנו מעניקים לבחירות שלנו. בשבילי ובשביל אלפי רצים אחרים הריצה היא דרך לייצר משמעות מהכאב, ומי שבוחר לחיות את חייו בסבל לעולם לא יבין למה התכוון מורקמי כשכתב שהכאב הוא בלתי נמנע, אך הסבל הוא בחירה. ואם תשאלו אותי, הרי שלחיות מתוך סבל, כקורבן של עצמך, הרי שזו הבחירה הקלה. עדיף כאב.

אז איך עושים את זה? כיצד רצים מרתון?
"ביצים" גאה להציג את המדריך-המעשי-הקצר-ביותר-אי-פעם לריצת מרתון:

כיצד לרוץ 42 קילומטרים? רוץ 41. כיצד לרוץ 41 קילומטרים? רוץ 40. כיצד לרוץ 40 קילומטרים? רוץ 39. כיצד לרוץ 39 קילומטרים? רוץ 38. כיצד לרוץ 38 קילומטרים? רוץ 37. כיצד לרוץ 37 קילומטרים? רוץ 36. כיצד לרוץ 36 קילומטרים? רוץ 35. כיצד לרוץ 35 קילומטרים? רוץ 34. כיצד לרוץ 34 קילומטרים? רוץ 33. כיצד לרוץ 33 קילומטרים? רוץ 32. כיצד לרוץ 32 קילומטרים? רוץ 31. כיצד לרוץ 31 קילומטרים? רוץ 30. כיצד לרוץ 30 קילומטרים? רוץ 29. כיצד לרוץ 29  קילומטרים? רוץ 28. כיצד לרוץ 28 קילומטרים? רוץ 27. כיצד לרוץ 27 קילומטרים? רוץ 26. כיצד לרוץ 26 קילומטרים? רוץ 25. כיצד לרוץ 25 קילומטרים? רוץ 24. כיצד לרוץ 24 קילומטרים? רוץ 23. כיצד לרוץ 23 קילומטרים? רוץ 22. כיצד לרוץ 22 קילומטרים? רוץ 21. כיצד לרוץ 21 קילומטרים? רוץ 20. כיצד לרוץ 20 קילומטרים? רוץ 19. כיצד לרוץ 19 קילומטרים? רוץ 18. כיצד לרוץ 18 קילומטרים? רוץ 17. כיצד לרוץ 17 קילומטרים? רוץ 16. כיצד לרוץ 16 קילומטרים? רוץ 15. כיצד לרוץ 15 קילומטרים? רוץ 14. כיצד לרוץ 14 קילומטרים? רוץ 13. כיצד לרוץ 13 קילומטרים? רוץ 12. כיצד לרוץ 12 קילומטרים? רוץ 11. כיצד לרוץ 11 קילומטרים? רוץ 10. כיצד לרוץ 10 קילומטרים? רוץ 9. כיצד לרוץ 9 קילומטרים? רוץ 8. כיצד לרוץ 8 קילומטרים? רוץ 7. כיצד לרוץ 7 קילומטרים? רוץ 6. כיצד לרוץ 6 קילומטרים? רוץ 5. כיצד לרוץ 5 קילומטרים? רוץ 4. כיצד לרוץ 4 קילומטרים? רוץ 3. כיצד לרוץ 3 קילומטרים? רוץ 2. כיצד לרוץ 2 קילומטרים? רוץ קילומטר אחד.

כיצד לרוץ קילומטר אחד?

צא מהבית. איך לצאת מהבית? שים עליך זוג נעליים, ותעמוד. איך לעמוד ולשים זוג נעליים? קום מהספה. איך לקום מהספה? תוכיח שיש לך מעט כבוד עצמי. איך להוכיח שיש לך מעט כבוד עצמי? תחליט שאתה שווה את המאמץ, ותתמודד עם הכאב.

~ בעמוד הפייסבוק של "ביצים" מתפרסמים תכנים שאינם מבשילים לפוסטים באורך מלא. LIKE קטן, ואתם שם ~
~ הרשימה אינה מוגנת בזכויות יוצרים.  השתמשו בה בכל דרך שתמצאו לנכון על מנת להפוך את העולם לטוב יותר ~

 
4 תגובות

פורסם ע"י ב- 14/01/2012 ב- תרבות

 

תגים: , , , , , , , , , , , , , ,