RSS

תגית: גיטרה

ספירת מלאי

ספירת מלאי

הבית הפוך. נעליים בכל מקום. קרביו של הארון שפוכים. בגדים מפוזרים על כסא הנדנדה, על הריצפה, בתוך הכיור. פריטים רבי משמעות אך נטולי ערך מחכים בפינה, לגזר דינם. המחבת שאמורה הייתה להפוך אותי לאלוף הארץ בסטייקים מחלידה לה באי נחת. היא לא תשרוד את המסע. הספרים שמרכיבים אותי מגובבים בערימה, רוטנים האחד כנגד משקלו של האחר. קלוד לנצמן, כתף אל כתף עם יואל הופמן. בוקובסקי יושב על ראשו של מישל וולבק, שדי נהנה מהסיפור. טרי פראצ'ט צוחק ליורם קניוק בפרצוף, שעה שבודריאר ופרויד יושבים מעליהם, מגחכים. הגיטרה שמעולם לא למדתי לנגן בה, מזעיפה פנים. היא יודעת שפרט לכך שהחל מהשבוע היא תישען על קיר אחר, בשכונה אחרת, מצבה לא ישתנה. ניסתי לנחמה: "נהיה קרובים לים", אמרתי. היא יודעת שתפקידה, הוא לא להפיק מוסיקה אלא נזיפות. להיות תזכורת לפוטנציאל שלא מומש.

לפני כמה שבועות פגשתי, במקרה, את אחד המרצים שלי. את הקורס שלימד, משהו בפסיכולוגיה, עברתי רק בקושי. בשיחת חולין משועשעת שאלתי לשלומו. שלומו בסדר. הוא היה חולה. הוא רזה. 4 קילו. תכלס'? מחמיא לו. "ומה חדש בחזית המחקר הפסיכולוגי?" שאלתי, בחנופה שמודעת לעצמה. "אף אחד עדיין לא יודע שום דבר", הוא פסק. שתקנו מספיק זמן בשביל לתת לאמת הקטנה הזו להדהד, ופרצנו בצחוק. "ככה זה, הא? אף אחד לא יודע כלום", הסכמתי. "נשבע לך", הוא ענה, ועם טפיחה על הכתף נפרד ממני. 6 שעות של פלוראסנטים מחכות לנו.

בקרים כאלו, בכיתת לימוד, הם פשעים נגד אמא טבע. התיישבתי ליד החלון, לחצתי "ריפרש" בפייסבוק, ובמייל כל עשרים שניות, מנסה בכוח לא ללמוד, ומצליח. הרגתי זומבים. התרסקתי עם אופנוע. ניצחתי את עצמי בסוליטייר. על עדן החלון קיפצץ נחליאלי. בשיחה אחרת השבוע אמרתי למישהי שלדעתי, חינוך תמיד גובל בתעמולה והנחליאלי הזכיר לי למה: כחלק מההכנות לחורף, הושיבו אותנו בגן כלנית, והסבירו לנו על השלכת ועל השלג ועל הנחליאלי. אחרי שגילו לנו את החורף, נתנו לנו לצבוע אותו. ההנחיות היו מפורטות. הטושים, היו מעטים. בחרתי לצבוע את הנחליאלי שלי בצבעים מחמיאים יותר. הסינר, למשל, היה כחול. איני זוכר מה צעקה הגננת, אך ניכר היה שטעמינו באופנה היה שונה. היא חטפה טוש שחור מידיו של ילד אחר, ודחפה אותו לידי, ביחד עם תמונה. "הנה, ככה זה צריך להיראות". תחת מבטה הבוחן נצטוויתי לצבוע מעל הסינר הכחול עם הטוש השחור שזה עתה נבזז, ולהקפיד שלא לצאת מהקווים.

~ תם ~

מוקדם יותר השבוע התראיינתי לערוץ 2 (אני לא מצליח לצרף את הקישור לריאיון, אפשר למצוא אותו בעמוד של "ביצים" בפייסבוק), כחלק מהקמפיין המקומי של "מובמבר", שיסתיים השבוע באירוע שכולו יציאה מהקווים. הרעיון מאחורי "מובמבר" הוא להעלות למודעות את נושא בריאות הגבר. רגע לפני שהחודש השמח ביותר בלוח השנה הגברי מסתיים, אני קורא לכם, לשפמים שלכם ולכבדים שלכם, לדגל: ביום חמישי הקרוב, בסביבות השעה 20:00 יתקיים האירוע שמסכם את החודש ובו ייפגשו גברים ונשים מרחבי הארץ, לשמוח ביחד ולהחליף חוויות מהחודש בו ספגנו יותר צביטות בישבן מאשר בכל שאר השנה, גם יחד. פרטים על האירוע אפשר למצוא בעמוד הפייסבוק. תלחצו על "אטנדינג", תראו מה יקרה. (רמז: זה מתחיל בוויסקי ונגמר בהאנג אובר).

בשבוע הבא יעלה פוסט מצולם מהאירוע, וכולי תקווה שאספיק לצלם משהו בטרם אתחיל לדבר שטויות בספרדית. אחרי הפוסט המצולם אתחיל לפרוע כמה חובות ישנים, כשאחד מהם הוא החלק השני של הסיפור: "אירועים אמיתיים, זכרונות רופפים" שמתייחס לקיץ הזוי במיוחד בטקסס. מתישהו אחריו תעלה רשימת ההמשך לפוסט: "כיצד להוציא את הראש מהתחת?". אחר כך יעלו פוסטים אורחים, האחד מפיה של אישה רבת פעלים והאחר פרי עטו של רן אתיה, והוא ידבר על פירושים אחרים למילה "גבר". כמה אחרים? כמו שרק הסינים יודים.

חוץ מזה, הרשו לי להפנות את תשומת ליבכם לרשימות ישנות, שייתכן ופספסתם או, שאולי, תרצו לעיין בהם שוב:

  • לפני כמה שבועות השקתי מדור חדש, ששמו "מדף הספרים הגברי" ובו אני מביא ספרים שכל גבר אינו שלם עד שקרא אותם. הראשון ברשימה היה "זיונים זה לא הכל" של דן בן אמוץ, ואפשר לקרוא את הפוסט עליו, כאן.
  • נושא אחר שמטריד את מנוחתם של בנקאיות ואת ארנקיהם של גברים נידון גם הוא לאחרונה, והנושא הוא דייטים ראשונים, מי משלם ועל מה, בעצם, הוא משלם. את הפוסט ששמו "למה לא לשרוף חזיות וכן לשלם בדייט ראשון" ניתן למצוא בקישור הזה.
  • הפוסט הבא רלוונטי במיוחד נוכח כניסתו הצפויה של האנסיא לשעבר, משה קצב, לכלא. "בחן את עצמך, האם אתה אנס?". ובאותו עניין של בחינת גבולות, אני רוצה להפנות אל הפוסט שהתחיל את כל הבלוג הזה. הוא נקרא "התחל כאן" והוא אמור להיות התחנה הראשונה של קוראי הבלוג. הנה הוא, פה.

בברכת "שפם עליכום" אנחנו נפרדים, רק בשביל להיפגש ביום חמישי, בפאב ההרלינגר בתל אביב, עם שפמים או בלעדיהם. זיכרו: עם שפם גדול מגיעה גם אחריות גדולה.

אם אתם לא מנויים ל"ביצים: החוויה הגברית לסוגיה", אתם יכולים להכניס את האי-מייל שלכם בלמעלה של העמוד, ולקבל עדכון בכל מוצאי שבת, כשהבלוג מתעדכן. מי שמעדיף אינטימיות, "LIKE" קטן בפייסבוק, ואנחנו חברים.

 

תגים: , , , , , , , , , , , , , ,