RSS

רשימות מאוחרות מהחיים באוסטרליה

10 נוב
רשימות מאוחרות מהחיים באוסטרליה

כמה ימים אחרי שהגעתי לאוסטרליה פגשתי ברנש בשם מאט. הוא היה שכן שלי והכרתי אותו כשהבניין שלנו נשרף. אני כותב עליו כי נתקלתי בתמונה שלו היום, אחרי שעבר לתורכיה ואחרי שהשתחרר מהכלא. את התמונה שלח לי חבר אחר שלנו, שהכינוי שלו הוא מאז (MUZZ) וגם הוא סיים לרצות שנה בכלא. מאז הוא ג'ינג'י שלוח רסן שנראה כמו פרי אהבתם של הסולן של גרין דיי וקונאן אוברייאן. הוא התגלה כגיטריסט מחונן ואידיוט מוחלט. אהבתי את שני החבר'ה האלו מספיק בשביל כמעט למות עבורם, יותר מפעם אחת.

באותו הערב שהכרנו, ושבו הבניין שלנו נשרף, ישבתי מול הטלוויזיה בדירה ההזויה שסידרו לי שם: שטיחים ורודים מקיר לקיר, שני חדרי שינה עצומים ושתי מקלחות. מטבח ענק, פינת ישיבה, סלון ומרפסת בצורת 'ר' שצד אחד שלה פנה אל הים והצד השני אל השטחים הפראיים מחוץ לעיר. השמש שקעה שם, מאחורי רכס משונן שממנו נמזג נהר מפותל שהסתיים באוקיינוס ושאותו יכולתי לראות מהצד השני של המרפסת. הטפטים בבית היו עשויים בד, והם היו ורודים גם כן, ואיפה שלא היו טפטים, היו מראות ענק, שרק החלונות שהובילו למרפסת היו יותר גדולים מהן. החלונות כוסו בוילונות פלסטיק צרים וארוכים ואי אפשר היה להחשיך את הדירה אף פעם.

גם שקט אי אפשר היה ממש להשיג, למרות שהבניין מוקם יחסית רחוק מאזור הבילויים והדירה שכנה בקומה ה-14. במשך כמה שבועות התאמנתי על להתרגל לרעשים של השקט של הבית. איך נשמעות הדלתות במורד המסדרון כשהן נטרקות, איך נשמעת הקפיצה של הדוד כשהמים החמים מוכנים וכמה זמן נמשך הרעש של מכונית חולפת מתחת לבניין. ניסיתי למפות את כל הצלילים האלו כדי שאוכל להרגיש יותר בנוח והדבר הראשון שעשיתי כשנכנסתי לדירה היה להוציא את 500 הדולר שהבאתי איתי על מערכת סטריאו כדי שאוכל לייצר קצת רעשים משלי. מכיוון שיעברו עוד כמה חודשים עד שהארגזים ששלחתי יגיעו, הטבעתי את עצמי בסרטים ומוסיקה. בימים הראשונים בדקתי כמה חזק אפשר לשמוע את השיר הזה עד שהשכנים יגידו משהו. גיליתי שהקירות כאן הם בעובי שלא יבייש את גבעת התחמושת ועד שרמקול אחד לא התפוצץ, לא הפסקתי את הניסוי שלי.

בכל אופן, ערב אחד שקעתי מול איזה סרט שחור לבן של ג'רמוש. הקולות של הסרט, ביחד עם מערכת הסראונד הפצועה שלי הקיפו אותו והתערבלו בהמולה של הרחוב. התחילה אזעקה, ואני התעלמתי ממנה בכל הכוח. הגברתי והנמכתי את הסרט לראות אם זה קשור, וכשגיליתי שזה לא, המשכתי להתעלם עוד קצת, עד שהווליום של האזעקה הפך לבלתי נתפס, אז יצאתי למרפסת לראות מה המהומה. ברגע שפתחתי את החלון, הבית התמלא עשן. הצצתי מעבר למעקה וראיתי להבות שיוצאות מאחת הקומות התחתונות. הקהל שהתאסף ברחוב צעק לכולם לרדת, והצעקות שלהם התערבבו עם הצלילים של זכוכיות מתנפצות שנשמעו מהדירה הנשרפת. במרחק אפשר היה לשמוע סירנות של מכבי אש ואני הלכתי לחדר, לשים על עצמי בגדי פינוי יותר הגיוניים מתחתוני בוקסר ונעלי קיפי.

לקחתי ארנק ופלאפון ויצאתי בנונשלנט למסדרון. הזמנתי את המעלית והמתנתי, כשבעודי מחכה נעמד לידי בחור אוסטרלי שיאכלס את חלומותיהן של כל הנשים שיבקרו אותי בשנה החולפת: בריון עם עיניים בהירות, שיער קש צרוב וההבעה הזו של האוסטרלים שנראים תמיד מופתעים מהכל. הוא דיבר אלי באוסטרלית ואני חילצתי מספיק תשובות בשביל שיחת חולין. הפנים שלו היו עם קמטי שינה והוא ניסה לתחוב את הרעמה שלו לתוך כובע מצחייה. כשיצאנו מהבניין ישר משכו אותנו מכבי האש וריכזו אותנו עם שאר הקהל, בצד השני של הכביש. כבר לחצנו ידיים והחלפנו שמות, ככה שבסטנדרט אוסטרלי היינו אחים למחצה. התיישבתי על איזה מעקה ומאט נעלם וחזר צ'יקצ'ק עם שישיית פחיות של רום וקולה, הדרינק האוסטרלי הרשמי. אז יצא שאנחנו יושבים שם, מפצחים פחיות, אחת אחרי השנייה, סומכים על זה שהשוטרים שבמקום יעלימו עין מהעובדה שאנחנו שותים ברחוב – זה נגד החוק – ויתעסקו רק בכיבוי שריפות והצלת נפשות.

כשהדרמה הייתה לפני סיום מאט הציע שניפגש מאוחר יותר. שמחתי על ההזמנה ועליתי לסיים את הסרט ולהתארגן. שעתיים מאוחר יותר דפקתי לו בדלת ונכנסתי. הדירות שלנו היו סמוכות וחלקנו קיר משותף. הדירה שלהם הייתה קטנה יותר ובמרכז הסלון ניצבה טלווזייה ענקית. מאט סימן לי לשבת ואיך שאני מתיישב הוא הדף אותי הצידה והושיט יד אל המקום בו הייתי אמור להניח את התחת שלי. לא הבנתי מה הולך, אבל לפני שהספקתי להגיב הוא שלף משם נחש, ומשך את היצור הירקרק עד שכל שני המטרים שלו נחו בחיקו. לא יודע איך לא השתנתי על עצמי באותה השנייה, ועוד יותר לא יודע איך לא השתנתי על עצמי כשהסתכלתי מסביב וגיליתי 5-6 אקווריומים מלאים נחשים. השותף של מאט הוא לוכד נחשים, כך למדתי, ובעתיד, הבריחה של כמה מהם היא אחת הסיבות שהקשר שלנו נותק. זה, והעניין הקטן עם הכלא.

הערב ההוא, שחוץ מהבניין שעלה באש שום דבר מיוחד לא קרה בו, היה יריית הפתיחה של חברות מוזרה במיוחד. אחרי כמה שבועות נוספים בהם הוא לימד אותי לשתות ואני לימדתי אותו לשחק מטקות, הצטרף לדירה הג'ינג'י מתחילת הסיפור. הם היו שניהם בני 20, מאט היה שולייה של שרברב, רגע לפני הסמכה ויציאה לדרך עצמאית ומאז הסתדר עם עבודה באיזו סוכנות נסיעות. הם היו הגיעו לסרפרז פרדייס, השכונה שלנו ואזור הבילויים הסואן ביותר בחוף המזרחי, אחרי מגורים באיזו עיירה קטנה במרכז היבשת. מסוג העיירות שנערות בורחות מהן לעיר הגדולה בשביל להפוך לחשפניות. בשבילם להגיע לסרפרז היה כמו להגיע לארץ המובטחת, כשהחלב והדבש הוחלפו בבירה וקריסטל. לא לקח הרבה זמן עד שהחיבור של השניים עם כסף ומקומות בילוי, לצד הזמינות של מתאמפטמינים ותרבות פנאי לוקה בחסר יצרה מפלצת.

וכשאני אומר מפלצת, אני מתכוון להידרדרות מהירה ומוחלטת של שני חבר'ה, עד כדי מאסר שהציל אותם ממוות בקטטות רחוב. הסימנים הראשונים לכך שהם ירדו מהפסים היה כשהם התחילו לדפוק אצלי בדלת באמצע הלילה, לבקש את המפתח ששמרתי להם. אחרי כמה פעמים כאלו, גם הוא אבד, והייתי נותן להם לעבור מהמרפסת שלי אל המרפסת שלהם בשביל להיכנס מבחוץ לדירה. זה אמר לדלג בין שתי מרפסות, דרך מעקה, מהקומה ה-14. הייתה יותר מפעם אחת שהם הגיעו שיכורים מדי בשביל לעשות את זה ומצאתי את עצמי עושה את זה בשבילם.

ערב אחד הם חזרו מחוקים לגמרי, וגם דרך הקירות העבים אפשר היה לשמוע אותם במריבת שיכורים שהפכה אלימה יותר מרגע לרגע. דפקתי אצלם בדלת, שהייתה פתוחה, ונכנסתי לתוך מהומת אלוהים – ויטרינות מנופצות טפטופים של דם על השטיח. לא היה רהיט אחד שנשאר במיקום המקורי שלו. אחרי נכנסה לדירה עוד שכנה, מבוגרת, וזה שם סוף לסאגה הזו. שניהם הלכו לישון ולמחרת כבר הוזמן זגג והשטיח נמסר לניקוי. הייתי מתייחס לזה כאל מעידה חד פעמית, רק ששבוע לאחר מכן מאז דפק לי על הדלת כשהוא מחזיק את הבטן שלו. שאלתי אותו מה קרה, והוא אמר שכלום, רק שאל איפה מאט. אמרתי שאין לי מושג והוא נכנס הביתה. 5 דקות אחרי זה הוא בא, ביקש פלסטר. הרמתי את היד שלו ואת החולצה וראיתי את הקיבה שלו. הוא נדקר עם סכין והבטן שלו הייתה פתוחה בין הטבור למותן. השכבתי אותו על הספה, הזמנתי אמבולנס והוצאתי ערכת ע"ר בשביל לחבוש אותו.

האמבולנס הגיע, אבל הוא לא הסכים להתפנות. הפרמדיקית אמרה לו שזה או לבוא איתה, או לחכות למשטרה. הוא נעמד על הרגליים, אבל לא הספיק לעשות יותר מידי כי באותו הרגע נכנס לדירה מאט, מחזיק את הראש ודם יבש מעטר את פניו. גם הוא נשכב על הספה. הראש שלו היה פתוח ממכה עם בקבוק בירה וגם הוא לא הסכים להתפנות, אבל לא הייתה לו ממש ברירה והם הועמסו על האמבולנס. מאז נכנס לקבל תפרים ומאט חיכה במסדרון עד שיגיעו לטפל בו. אני יודע, כי הוא סיפר לי, אחרי שברח משם.כמה שעות אחרי שהאמבולנס לקח אותם שמעתי את הדלת שלהם נסגרת וניגשתי לראות מה שלומם. מאט ישב עם קרח על הראש, עדיין מלוכלך, רק עכשיו גם מזיע. הוא לא הסכים שיטפלו בו וברגע שנרגעה סביבם ההמולה הוא רץ מבית החולים חזרה לדירה – 8 ק"מ, שהוא עשה עם זעזוע מוח.

הם קיבלו אזהרות מהמשטרה ומאט המתין למשפט. הוא כבר היה על תנאי אחרי שנתפס נוהג שיכור והוא נעצר כשרב עם שוטרים שעשו עליו חיפוש. חוץ מהמכות והקללות, הם גם מצאו כדור ביליארד קטן מלא קוקאין בכיס שלו. למרות שהצמד המשיך לשלם שכר דירה המשפחות שלהם לקחו אותם לשיקום בחור ההוא שגרו בו לפני. קצת לפני שהם עזבו התפרסמה בלוח המודעות של הבניין תמונה של נחש מתפתל באחת המרפסות, עם קריאה לבעלים של הנחש להזדהות… בכל אופן, השיקום של מאט ומאז לא היה מוצלח במיוחד. הם חזרו לסרפרז והמשיכו לעשות צרות. מאז היה הראשון להיזרק לכלא. כשהשתחרר הוא הפך משחיף חיוור לבריון קשקשים עם עיניים שקועות וזרועות מקועקעות בטרייבלים אבוריג'ינים. אני לא חושב שהוא חזר לנגן. מאט היה מבויית יותר, אבל ההרשעה הקודמת שלו לא השאירה לו הרבה סיכוי ולמרות שלקח לו קצת יותר זמן, הוא נאסר גם כן ובילה שנה וחצי בכלא.

אני לא יודע מה נזכרתי בסיפורים על החבר'ה האלו פתאום, וזה נכון שלא צריך לטוס 20,000 ק"מ בשביל לראות מה השעמום יכול לעולל, בטח לא במדינה שאומרים עליה ש"הספורט הלאומי שלה זה לא לקרוא שירה", אבל ההידרדרות שלהם, שהייתה מהירה בלתי נמנעת ובלתי ניתנת לעצירה שברה לי את הלב. עכשיו כששניהם מהצד השני של נקודת השפל של חייהם אני רוצה לנצל את הבמה הזו כדי לאחל להם קליטה מהירה בחיים החדשים שלהם ולקוות שמאז יחזור אל הגיטרה ושמאט ישוב למעמדו כזאוס של החוף המזרחי. לפעמים המציאות הישראלית נראית כל כך חסרת תקווה, כך שבלי חלומות על אוסטרליה לא לי נשאר כלום…
אז חבר'ה, אנא מכם, בלי שטויות, הא? תעשו שיהיה לי כיף לבוא לבקר.

 ~ דברו איתי כאן, הצטרפו ל"ביצים" בפייסבוק או הירשמו כמנויים לבלוג (צד שמאל למעלה) ~ 
~ זכרו: הרשומה אינה מוגנת בזכויות יוצרים. השתמשו בה בכל דרך שתמצאו לנכון כדי להפוך את העולם לטוב יותר ~

 
4 תגובות

פורסם ע"י ב- 10/11/2012 ב- פרוזה

 

תגים: , , , , , , , , , , , , , , , ,

4 תגובות ל-“רשימות מאוחרות מהחיים באוסטרליה

  1. rg

    12/11/2012 at 2:18

    פשוט תענוג לקרוא אותך.
    תודה.

     
  2. טל

    24/11/2012 at 20:24

    מעולה. ובאופן שגורם לי באופן מפתיע (או שמא, ממש לא) לגור באוסטרליה. מחכה לשמוע מהם עדכונים.

     

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

 
%d בלוגרים אהבו את זה: