RSS

תודה.

03 נוב

קודם כל, וואו: ביום רביעי התקיימה ההרצאה "גברים: מין בסכנת הכחדה", שסיכמה כמה מהבולטים בנושאים שנדונו בבלוג מאז שעלה לאוויר, ב-1 לאפריל 2011 ואני לא יכול להמשיך הלאה בלי להודות למי שהגיע/ה ל'בית בנמל' ביום רביעי והביע תמיכה בתרגיל הכתיבה הזה שלי, שהפך לכרטיס הביקור שלי באינטרנט, כרטיס הטיסה שלי בשמי הנפש וכרטיס הכניסה שלי לחייהם של אנשים כה רבים שלא הייתי מכיר בשום דרך אחרת.

למיקום ברצף התודות אין חשיבות מיוחדת, הוא אסוציאטיבי לחלוטין, אבל הוא חייב להתחיל עם אחד, גיא חג'ג'. כמעט מהרגע הראשון גיאחה תמך בי מוראלית ואינטלקטואלית, כשהאזכורים שלו את 'ביצים' בבלוג שלו חשפו אותי לקהלים שלא הייתי מגיע אליהם בחיים, אבל יותר מזה – אחרי כל המילים החמות והחיבוקים הוא גם טרח לעשות עוד משהו, וזה להגיד לי את האמת. במקרה של גיאחה האמת היא תמיד קצת יותר ממה שהעין משגת ועם התיווך שלו היא הופכת גם לכלי עבודה. אם אתם עדיין לא מכירים את האיש ופועלו, כנסו לעמוד של "העונג" בפייסבוק ותקבלו את כל מה שטוב בעולם (ושיש לו קישור) הישר לווריד.

תודה רבה גם להורים, קוראים, חברים ומחוללי ההשראה הרבים שבאו וסמכו עלי עם הזמן שלהם והאהבה שלהם: אמא-אבא-נועה, דורון ורחל אשכנזי שחוץ מלהלביש אותי יפה יודעים גם לפרגן. לאדון רגב שהוא כוכב ים שמצליח לזהור כאילו היה כוכב שביט. מולי, מילה שלך עושה לי הרבה טוב. תודה גם לחבר'ה מהמכינה שפעם היו חניכים שלי ועד היום עושים לי בית ספר, ולאיה, תאיר, רגליים וכנפיים – אתן נהדרות. מוטולה, כל זה לא היה קורה בלעדיך וחצי מזה קרה בגללך. כומי, דנה, שירי ושמילו, אתם הדלק של היומיום שלי. בעז, נאוה, אתם אי של שפיות ומגדלור של נאמנות. תודה אקסטרה ספיישל לכל מי שהימר עלי הזמן שלו וניצח פקקים, מגרשי חניה מלאים וטעויות בניווט כדי לקחת חלק ביום רביעי, ובכלל.

'גברים: מין בסכנת הכחדה' #2: הספריה של 'בית בנמל' יכולה להכיל 50 איש בלחץ, ו-60 איש בחוסר נוחות. זה אומר שמספר דומה של נרשמים לא יכול היה לקחת חלק בהרצאה הראשונה והחלטתי לקיים עוד אחת ב-21 לחודש, באותו המקום ובאותו הפורמט. ההזמנה מצורפת כאן, אז רק אדגיש שבשביל להירשם צריך לשלוח אלי מייל עם שם וכמות המקומות שתרצו שאשריין, לכתובת: beytzim.blog@gmail.com. כנסו גם לעמוד האירוע בפייסבוק ותעשו לי טוב על הנשמה עם תחלקו אותו עם אנשים שיכולים ליהנות מערב שכזה.

מובמבר 2012: אם ישנתם על האף בנובמבר של 2011, ועם מתחת לאף הזה אין שפם, אז תרשו לי להסביר לכם מה הסיבה שבגללה הרחובות, הפאבים והמשרדים הולכים ומתמלאים גברים משופמים – זו השנה השנייה שבארץ מציינים את 'מובמבר' באופן רשמי. 'מובמבר' הוא קמפיין בינלאומי ששם למטרה את הגברת המודעות לבריאות הגבר ולסרטן הערמונית וכל זאת… על ידי גידול שפמים. שמו לקוח מחיבור המילים 'נובמבר' ו-'מוסטאש' (שפם) ובעזרתו אנחנו נשנה את פני הבריאות הגברית בארץ.

על הדרך אנחנו גם נגייס כספים, נעשה כיף חיים, נשנה את האקלים החברתי שסביבנו ונעזור להאיר כמה מהחלקים החשוכים ביותר בחוויה הגברית. לצורך העניין הקמנו אתר אינפורמטיבי, פתחנו דף פייסבוק ורתמנו את מיטב המוחות היצירתיים, השפמים המסוגננים והכוונות הטובות של החברים שלנו לדרך, וכאן אתם נכנסים לתמונה: עזרו לנו להפיץ את הבשורה ובואו לקחת חלק במה שהופך להיות החודש השמח ביותר על לוח השנה הגברי. הדרך לעשות זאת היא בהצטרפות לעמוד הפייסבוק שלנו, שמלא אקשן, שפמים וסיבות ללחוץ על LIKE. אם עדיין לא הבנתם איך עובד הקמפיין, מצורפת תמונה שמסבירה את הכל, אבל לפני כן, יש כמה אנשים שעובדים מאוד קשה ומאוד בהתנדבות כדי שכל זה יהיה יותר מאשר בדיחה פרטית:

ים רגב: ים היה הראשון לגייר את הקמפיין, להקים את הקבוצה ולהפוך רעיון משעשע לתרומה אמיתית לחברה. ים הוא המנוע של כל החודש הזה ובלעדיו עדיין היו חולפים על פני ברחוב ומצביעים תוך כדי הרחקת הילדים הקטנים מהמקום.

אורן צור שביט: אורן, או אצ"ש כפי שהמשופמים קוראים לו, הוא התשתית הקריאטיבית ואחד מעמודי התווך של 'מובמבר ישראל'. הוא היחיד שמצליח לעשות את זה גם כשהוא נרדם במקום להגיע למסיבת הסיום שלנו, אבל כנראה שכשאתה כל כך טוב במה שאתה עושה, זה רק הגיוני שתתעייף. הוא אחראי על כל הפוסטים המקוריים שעלו בעמוד שלנו, והקשה עוד לפניוץ תעודדו אותו עם LIKE קטן או פליק על התחת.

בן קול: בן, AKA האיש 'הכי קשוח בפייסבוק', הקים את האתר שלנו בזמן שלוקח לגבר אחר לטגן חביתה. בן הוא גם האבא של האתר  אני לקבל יכול פלאפל, והוא מחולל ממים ששמו, שפמו וכישרונו הולכים לפניו, אבל לא הייתי מציע לתת לו פליק על התחת. הוא יודע קראטה.

הצטרפו אלינו בפייסבוק, קחו חלק בשינוי של פני הבריאות הגברית ועל הדרך תרוויחו כמה חברים, וזיכרו:
עם שפם גדול מגיעה אחריות גדולה.

ועוד משהו: אתמול מת שאול אברון. העליתי בעניין סטטוס בפייסבוק שלי, אבל לטובת אלו מכם שאינם נמנים על האתר, הסטטוס מבוסס על קטע אמיתי לגמרי שצובט לי בלב: "שמעי, חייבים לעצור אצל שאול ולשמוע ממנו את כל הסיפורים שלו לפני שהוא מת", אמרתי לחברה, בדיוק היום לפני שבוע, כשחלפנו לייד 'יועזר בר יין'. "זורם לו שומן אווז בעורקים, לא ברור לי איך הוא עדיין חי" היא אמרה, ואני צחקתי, מתעלם מתחושת הדחיפות שבערה בי רק שנייה אחת קודם. 

היום מת שאול אברון, האדם שהפך את המשפט "אכול ושתה כי מחר תמות" לפילוסופיה קולינרית. בשביל הצמחונים בנינו זה אולי יום חג, אבל מקומות כמו היועזר ואנשים כמו שאול אברון היו מה שמשך אותי ליפו מלכתחילה, רק שלא הספקתי להגיד לו את זה. ועכשיו מה נשאר לעשות? לדבר אל הלאמפה. מזל שהיה לו טעם טוב גם בעיצוב.

אז בפעם הבאה שמזדמנת לכם לייד כוסית של וויילד טרקי או בקבוק של שאבליי, תעשו "לחיים" קטן לזכרו של האיש מהיועזר ותוכיחו שרוחו עדיין כאן, ושכל עוד יש אנשים שיודעים להנות מאוכל ומשקה, היא גם תישאר.

 ~ דברו איתי כאן, הצטרפו ל"ביצים" בפייסבוק או הירשמו כמנויים לבלוג (צד שמאל למעלה) ~ 
~ זכרו: הרשומה אינה מוגנת בזכויות יוצרים. השתמשו בה בכל דרך שתמצאו לנכון כדי להפוך את העולם לטוב יותר ~

 

 
2 תגובות

פורסם ע"י ב- 03/11/2012 ב- תרבות

 

תגים: , , , , , , , , , , , , , , , , ,

2 תגובות ל-“תודה.

  1. Oren Zur-Shavit

    04/11/2012 at 14:33

    הכל למען השפם!

     

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

 
%d בלוגרים אהבו את זה: