RSS

על ויברטורים ועל למה גברים מפחדים מהם

15 ספט
על ויברטורים ועל למה גברים מפחדים מהם

אלו לא ימים פשוטים לגברים שבנינו, ובמיוחד לא לגברים ששם משפחתם הוא ארמסטרונג. לאחרונה נמסר שזכיותיו של לאנס ארמסטרונג בטור דה פראנס יישללו ממנו. ההודעה הזו הגיעה בתגובה להודעתו של הקאובוי הדו-גלגלי שיפסיק להיאבק בסוכנות האמריקנית נגד שימוש בסמים בספורט, שיושבת לו על הזנב כבר שנים. הסיבה המסתמנת להודאתו היא לא עייפות מהמלחמות האינסופיות (מי שזכה 7 פעמים בתחרות הספורט הקשה בתבל לא מתעייף), אלא בגלל הידיעה שעם הכניסה להליך משפטי הוא יאלץ לחשוף מה בדיוק הוא עשה ואיך הוא עשה את זה, מה שיוביל לכך שיפשיטו ממנו את התהילה, ואת הספק שמא הוא הקורבן בסיפור. וכך, הרוכב-האגדי-בעל-הביצה-האחת שהפך את הביטוי "בלתי אפשרי" למיותר, סיים את הקריירה. לנו נותר רק לתהות אם הוא זוכר את הדברים שאמר פעם: "הכאב הוא זמני. הוא יכול להימשך דקה, שעה, יום או שנה, אבל בסופו של דבר הוא ידעך ומשהו אחר יתפוס את מקומו. אבל אם אפרוש, הכאב יימשך לנצח".

כאילו זה לא הספיק, שעות לאחר מכן התבשרנו שניל ארמסטרונג (ההוא מהירח), החזיר את נשמתו לבורא. ברמה האישית אני חייב להודות שזה לא היה כזה דבר נורא – היה יותר גרוע לשמוע את השיר הזה של REM בריפיט היסטרי עד כדי כך שלא הייתה לי ברירה אלא להתחיל לשנוא אותו –  אך מותו של הארמסטרונג המעופף מצטרף לידיעות על כך שארה"ב מצמצמת את התוכניות שלה בחלל, ולצד התמונות המשמימות של באר שבע מאדים שמצולמות על ידי רובוט, לא נותר אלא לתהות האם זה, שוב פעם, סופו של עידן. אבל אולי אני סתם דרמטי, כי גם לתהות אין צורך – זה רק עוד שלב בהאצלת הסמכויות האנושיות למכונות. האופטימיסטים יטענו שזו תחילת של עידן אחד, "עונת מעבר", רק שבמקום עלי שלכת שנופלים בריחוף פאטליסטי על המדרכות, הפעם זה הטסטוסטרון האמריקאי שמטפטף במורד ירכיהם של גברים שתוהים "מה יהיה הסוף?".

ואני אגיד לכם למה אני מספר את כל זה, ומה פתאום נזכרתי עכשיו. לפני כמה שבועות התחלתי לחשוב על הבלוג ועל הדברים שכבר נגעתי בהם כאן, וחיפשתי איזה נראטיב, איזו דרך לספר את הסיפור של "ביצים" ולנסות להבין לאן הולך כל הסיפור הזה עם גברים וגבריות. באותו השבוע, כאילו בהזמנה, קיבלתי בקשה להרצות על הבלוג. מצאתי את עצמי הופך את המחשבות הכלליות שלי לתכנית פעולה, פאוור פוינט סטייל. זו משימה מורכבת, לייצר סיפור מכל הנושאים שנדונו כאן, במיוחד כשתוך כדי הכתיבה גיליתי כמה מעט אני יודע, בטח לעומת הידע האדיר שאצור בעולם, בכותבים אחרים ובקוראים של "ביצים". בקיצור, הייתי צריך לשלוף כותרת בשביל ההזמנה של האירוע ועוד לפני שהספקתי לחשוב על משהו קפצה ממני הכותרת: "להשתין בעמידה: למה המין הגברי הסכנת הכחדה ואיך לעצור את זה", ובעודי נעזר בחברים וחברות בשביל להתקדם, התחברו לי כמה מהנקודות לאיזה סיפור, שעליו כנראה תתבסס ההרצאה.

אז איפה היינו? ארמסטרונג. כוח הזרוע. איזה שם אמריקאי נהדר. הוא מגלם בתוכו את הערכים שיסדו את האומה האמריקאית – חלוציות, תחרותיות וכוח גולמי. אם אצלנו יש "שמות של טייסים" (אופק רום, נניח), שכאילו מועידים את מי שזוכים להם לקריירה של יזיבה בקוקפיט, אז לאמריקאים יש את ארמסטרונג, רק שהמנייה הזו, על כל הסימבוליקה והמיתולוגיה הקשורות בה, בדעיכה. או אולי, אם כבר בטייסים עסקינן – בצניחה חופשית.

ביקשתי מחברה, סקסולוגית במקצועה ומלאכית בהווייתה, איזה קצה חוט בהכנה להרצאה. נתתי לה את הכותרת, והיא מייד אמרה – "דבר על הפחד של גברים מזה שיש להם תחליפים, כמו ויברטור". בינגו. לקחתי תמונה של ויברטור, ובהיתי בה במשך זמן ארוך, מחכה לאסוציאציות שיצופו. כדי לא רוצה לספר לכם איך זה הסתיים, אני ממהר להחליף נושא. הערב, על הספה, כשאני שומע מוסיקה, התנגנה אחת מאלף הגרסאות לסיפור של ג'ון הנרי – עבד משוחרר ושחור שעבד בהנחת פסי רכבת ושחייו (ובמיוחד מותו) מגלמים את תמצית המאבק בין אדם למכונה. וכך היה:

הימים היו ימי המחצית השנייה של המאה ה 19 באמריקה, שעה שהארץ מתאוששת ממלחמת האזרחים בין צפונה לדרומה. לינקולן שחרר את העבדים וכולם מנסים להתרגל לסדר החברתי החדש, שבו כולם עניים, רק שהשחורים יותר. כחלק מהמאמצים לאחד את האומה ולשקמה, מסילות רכבת מונחות לאורכה ולרוחבה. הנחת פסי רכבת היא משימה מייגעת ומתישה. שורות שורות של גברים אוחזים בפטישים ומהדקים את אדני הרכבת ופסי המתכת לקרקע, במכות פטיש חוזרות ונשנות, באקלים אכזרי ולאורך ימים ארוכים ארוכים. הפועלים מצאו שיטות להתמודד עם המשימה: שירה, עבודה בקצב קבוע ורכישת מיומנות טכנית לעבודה ביעילות מרבית. כל אלו סייעו להם לשמור על קצב עבודה שלא יגרום לאף אחד להיראות רע מידי, או טוב מידי. חיש מהר המעסיקים הבינו שהנחת פסי רכבת בקצב רצחני רק בשביל להמשיך לעשות את אותו הדבר מחר, ובעבור גמול זעום, היא לא משימה מדרבנת במיוחד, והם לא אהבו את זה. הם רצו לראות עבודה מהירה יותר, אך העובדים עצמם ידעו שתחרות פנימית תהרוג אותם, תתיש את חבריהם וגם תשלח אותם הבייתה מהר יותר, ו… עם פחות כסף.

באותה התקופה מנוע הקיטור כבר צבר פופולאריות ונוספו עבורו עוד ועוד שימושים, מלבד הנעת כלי רכב. המעסיקים שכדרכם מחפשים תמיד דרך מהירה יותר וזולה יותר לעשות את אותה העבודה החלו לערוך ניסיונות ראשונים בהנחת פסים בעזרת פטיש-מונע קיטור. לקח זמן עד שהם חשו מספיק בטוחים במכונה בשביל להכניסה לשימוש, אך הפועלים עצמם כבר הבינו שהפרנסה שלהם, דחוקה ותובענית ככל שתהיה, עומדת להיגזל על ידי המכונה החדשה. האגדה מספרת שכשאר הסוף היה כבר בלתי נמנע והפועלים עם רגל אחת מחוץ למעגל התעסוקה, צעד קדימה ברנש בשם ג'ון הנרי, שקרא תיגר על המכונה, וביקש להוכיח למעסיקיו שהאדם יכול לעבוד מהר, לפחות כמו המכונה. הם נעתרו, בטוחים בניצחונם, וכך ג'ון הנרי ניצב לקרב ראש בראש עם מנוע הקיטור האימתני. הלמות הפטיש מילאו את המרחב והתחרו רק בעידודם של העומדים מן הצד וקולות המנוע. ג'ון הנרי שנודע לא רק במימדי גופו החריגים, אלא גם במיומנות שלו עם הפטיש, החזיק מעמד, ואפילו פתח פער על המכונה. המאמץ היה ניכר, אך ביודעו שזה לא עתידו שלו שהוא נלחם עליו, אלא עתידם הכלכלי-חברתי של עמיתיו הפועלים הוא המשיך והמשיך, עד אשר הוכרז כמנצח ומת מאפיסת כוחות, עם הפטיש בידו.

המיתוס של ג'ון הנרי ודמותו הם חומר גלם כה מרהיב עד שהוא נושא לדיון, ויכוח ואינספור אזכורים אומנותיים כבר 150 שנה, ובדילוג מהיר לימינו אנו – גברים רבים חווים את הגעתו של הויברטור כעוד קרב אבוד מראש של אדם נגד מכונה, כשרק מעטים מהם ניחנים בנחישות ג'ון-הנרית בשביל לעשות עם זה משהו. אם אני מותח קו בין מותם של שני הארמסטרונגים, ובין ההכרה הישנה-חדשה שאנו הגברים ברי-חלוף וברי תחליף, נוצר חץ שמצביע לעבר עתיד התובע מגברים הרבה שינויים, ענווה, תושייה ועבודה קשה. אני אדבר גם על זה בהרצאה, שבימים הקרובים יוחלט מתי, היכן ובאיזה היקף היא תיערך. אם אתם בעניין של ערב כזה, דברו איתי כאן (זהירות, מכיל ערום ותכנים למבוגרים בלבד) או דרך עמוד הפייסבוק של "ביצים", שפעיל כל השבוע.

הצטרפו ל"ביצים" בפייסבוק או הירשמו כמנויים לבלוג (צד שמאל למעלה) ~ 
~ זכרו: הרשומה אינה מוגנת בזכויות יוצרים. השתמשו בה בכל דרך שתמצאו לנכון כדי להפוך את העולם לטוב יותר ~

 
השארת תגובה

פורסם ע"י ב- 15/09/2012 ב- מגדר

 

תגים: , , , , , , , , , , , , ,

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

 
%d בלוגרים אהבו את זה: