RSS

גבריות זה להומואים

28 יול
גבריות זה להומואים

ביום חמישי בשבוע שעבר נאמתי בקצרה על השפעותיה של המהפכה הפמיניסטית על גברים. הנאומון ניתן במסגרת כנס "הייד פארק" של אתר אונלייף, והרעיון הוא שלאורך שעתיים ובאוויר הפתוח, יעלו נשים (וגבר) לנאום על מגוון נושאים, למשך 5 דקות. הכותרת של הערב הייתה "נשים מובילות שינוי חברתי" והעובדה שאני לא אישה ולא מבין דבר בשינויים חברתיים הרתיעה אותי, אך לא מנעה ממני לקפוץ על ההזדמנות. במחצית הדרך, אחרי כמה דוברות מצוינות ושיר של אלה דורון, הגיע תורי. החרטה על שלא התלבשתי צמוד יותר, כדי להעביר את תשומת הלב מתוכן נאומי לעומק מחשופי, הייתה גדולה והגיעה לשיא כאשר המנחה קראה מעל הבמה: "ובכן בנות, הבטחתי לכן הפתעה, והנה היא – כרומוזום Y!". כן רבותיי – מה שאתם שומעים – עברתי חיפצון בכנס פמיניסטי. ובכן, הנאום לפניכם, ואם ברצונכם לראות את הוידאו, לחצו כאן.

מסופר על גברת בשם אנה הווארד שאו שחיה באמריקה בתחילת המאה העשרים.הייתה מורה, פיזיקאית ופעילה לקידום מעמד האישה. באותם ימים ההתנגדות להגמוניה הגברית כבר החלה וג'נטלמן אחד שלא היה מרוצה מהעניין הזה ניגש אליה וטען בפניה שנשים לא תרמו שום דבר בעל ערך לעולם. שאו ציינה בפניו שבין שאר התרומות של נשים לעולם, אפשר למנות את הגברים, והשאירה אותו לחשוב לבד אם זו תרומה בעלת ערך או לא.

שמי טל שמואלי, אני בן 28, אני עובד במשרד פרסום ולפני קצת יותר משנה הקמתי בלוג שנקרא "ביצים" ועוסק בחוויה הגברית. הקמתי את הבלוג כדי לייצר אלטרנטיבה לתכנים שהציעו לגברים הפורטלים הגדולים והמגזינים: אלכוהול ובשר, ציצים ומכוניות, ספורט ושעוני יוקרה. תרבות הצריכה צמצמה את עולם התוכן הגברי אך ורק לדברים שאפשר לקנות, או לפחות להשכיר.

הרעיון היה להעלות מאמרים שעוסקים בנושאים שנעדרו מהשיח הגברי: מיניות, דימוי גוף, פסיכולוגיה והגשמה עצמית. רציתי לקדם שיח שאינו מעמיד גברים מול נשים. כזה שלא מתייחס לגבריות כאל ההיפך מנשיות, אלא גבריות כההיפך מילדותיות. אבל, רצונות לחוד ומציאות לחוד, והנה, אני עומד מאחורי פודיום בכנס שהנושא שלו הוא "נשים עושות שינוי חברתי".

לדבר על גבריות מרגיש קצת כמו לרקוד על ארכיטקטורה. לפני כמה חודשים נפגשתי עם חבר והוא שאל אותי מה אני עושה בחיים, וסיפרתי לו קצת על העבודה וקצת על הבלוג. "אתה בטוח שאתה לא הומו?", ועוד לפני שעניתי הוא המשיך "סתם, כי גבריות זה נהיה קטע של הומואים", הוא אמר. חשבתי על זה והבנתי שיש פה משהו. וואלה. בזמן שנשים עסוקות באירגון כנסים בנושא שינוי חברתי גברים רואים את היורו.

אני מבין היום שהבלוג הוקם בתגובה להפתעה שחשתי כשגיליתי שהעולם שאני למדתי לצפות לו, כגבר, השתנה. לצד היתרונות שנהנים מהם גברים בחברה המודרנית – יציבות, ביטחון ושפע רב, קיימים גם דברים שנחווים כחסרונות: הראשון הוא אורח החיים שאינו נשען על תכונות ויכולות "גבריות", מה שמשאיר גברים רבים "מובטלים מנטאלית". שינוי נוסף, מקביל, הוא הפיכתן של נשים לכוח דומיננטי בחברה.

זה דבר אחד להניח את החנית בצד ולהתחיל לקנות אוכל במקום לצוד אותו, אבל זה דבר אחר לגמרי להתמודד עם נשים כתף אל כתף בעולם בו שורר שוויון יחסי. מי שהורגלו, או שלמדו לצפות לאיזו זכות בכורה רק מפני שהם גברים, מתעוררים לשחר חדש, שבו להיות גבר זה אחלה, אבל זה לא בהכרח מספיק.

יכולת ההסתגלות שלנו החלה לפעול ותוך כמה שנים הגיח לעולם זן חדש של גבר – המטרוסקסואל. הגבר המטרוסקסואלי שואב את ערכיו מעולם שעד כה יוחס לנשים – אופנה, טיפוח, רגשות. האמירה לפיה אם גברים מכפיפים נשים לאידיאלים נוקשים של אסטתיקה ויופי, הם צריכים להחיל אותם גם על עצמם, היא הישג מרשים ובלתי צפוי של המהפכה הפמיניסטית. המנטליות של המטרוסקסואל היא "איף יו קנט ביט דם – גו שופינג".

אך ההישג הזה לא האריך ימים. המראה של גברים בחולצות ורודות עם צווארון וי וגבות מסודרות היה מספיק בשביל לעורר תנועת נגד שהתוצר שלה הוא הגבר הרטרו-סקסואלי. את הצלחתה של "תנועת הנגד" ניתן לראות בפריחה של המרכז לאמנות הפיתוי על כל סוגיו, המציבים את הנשים כאובייקט שיש להכריע, לקרקף, ולתלות על החגורה. הסבר אפשרי למגמה הזו הוא בורות, לצד חוסר האונים שחשים גברים אל מול יחסי הכוחות המשתנים.

המנטאליות של הגבר הרטרוסקסואלי נשענת על האימרה של מאסלו, לפיה "כשהכלי היחיד בידיך הוא פטיש, כל בעיה נראית כמו מסמר". וכך קורה שהגברים פונים לאופן ההתמודדות הפרימיטיבי הזה ומחפשים חיזוקים לגבריותם על חשבונן של נשים.

לגבי הבורות, אני חייב להודות שגם אני חטאתי בה: לפני שהקמתי את "ביצים" הנחת העבודה שלי הייתה שפמיניסטיות הן נשים מרירות שמקדישות את ימיהן לשנאת גברים תוך שהן שורפת חזיות ולא מגלחות רגליים. במהלך הכתיבה של "ביצים" גיליתי שב- 9 פעמים מתוך 10 אני טועה. גיליתי גם שהפיתוח של צד "פמיניסטי" באישיות של גבר זו דרישת סף בעידן הנוכחי ואני בהחלט מקווה שהיא תישאר כזו.

אנה הווארד שאו, שאיתה התחלתי, הייתה פיזיקאית, ולכן ראוי שאסכם עם משהו מעולם המושגים של הפיזיקה: החוק השלישי של ניוטון קובע שכל כוח שנפעיל כנגד משהו, יפעל עלינו בחזרה, באותה העוצמה אך בכיוון המנוגד. אם הג'נטלמן שפנה אליה כשניסה להבין מה תרמו נשים לחברה היה מכיר את החוק הזה, הוא יכול היה לחסוך מעצמו את המבוכה. אבל ככה זה גברים…

אנחנו מעדיפים ללמוד בדרך הקשה.

~ ווז איט גוד פור יו טו? הצטרפו ל"ביצים: החוויה הגברית לסוגיה" בפייסבוק או הירשמו כמנויים לבלוג ~ 
~ הרשומה אינה מוגנת בזכויות יוצרים. אנא השתמשו בה בכל דרך שתמצאו לנכון כדי להפוך את העולם לטוב יותר ~

 
4 תגובות

פורסם ע"י ב- 28/07/2012 ב- מגדר

 

תגים: , , , , , , , , , , ,

4 תגובות ל-“גבריות זה להומואים

  1. תומאס

    30/07/2012 at 17:49

    Hear, Hear
    שלוש הערות, ברשותך.
    1. האם תשע מתוך עשר אומר, בקריאת רש"י, שכעשירית ממניעי הפמיניזם הם עדיין אלו שעליהם חשבת מלכתחילה ("נשים מרירות שמקדישות את ימיהן לשנאת גברים" ) ?
    2. דווקא החוק השלישי של ניוטון מוכר מאד בתנועה הפמניסטית. קוראים לזה "באקלאש".
    3. אירוני שאתה מציין שאנחנו הגברים מעדיפים ללמוד בדרך הקשה כאשר בשבועיים האחרונים התפרסמו
    שני מאמרים (עוזרת בכירה בממשל אובמה ואחראית לימודי מגדר באחת האוניברסיטאות) שאמרו בעצם שאחרי שישים שנה, הן (הכותבות) הגיעו למסקנה שהאידאל הפמניסטי של שילוב בית ועבודה, במתכונת שנוסתה, אינו אפשרי. כנראה שיש לנו, הגברים, מה ללמוד על "ללמוד בדרך הקשה".

     
  2. טל שמואלי

    04/08/2012 at 20:26

    היי תומאס,

    1. למיטב הבנתי – כן. לא היה להן עניין בדיאלוג והן בחרו בהאשמה על פני כל אלטרנטיבה אחרת.
    2. חן חן.
    3. אני בטוח שיש לנו מה ללמוד על "ללמוד בדרך הקשה" ואני גם מכיר את המאמרים המדוברים. אני לא בטוח שהם מגלמים את האידיאל הפמיניסטי כמו שהם מגלמים את האידיאל האנושי – קריירה מוצלחת ומשגשגת לצד חיי משפחה עשירים. ההכרה שלהן בכך שזה לא אפשרי היא תמרור אזהרה לכל מי שאוכל את העוגה ומנסה להשאיר אותה שלמה.

     
  3. רמי

    23/05/2013 at 22:42

    לפי דעתי המהפכה הפמיניסטית בארץ היא לא הוגנת כלפי גברים.
    מצד אחד מצפים מאיתנו לקבל את שיוויון הזכויות לנשים במובן הרחב ביותר – שזה אחלה ואני לגמרי בעד.

    אבל מצד שני, השיח סביב השיוויון גם במישור ה'חובות' לוקה בחסר ונדון בפה רפה.

    אני חושב שיש כמה דוגמאות מפורסמות לפער הזה בין הדרישות של הפמיניסטיות הישראליות מהגברים לבין מה שהן תובעות מעצמן.

    הן מצפות למשל להשוואה בתנאי השכר כאשר הן מועסקות בחצי משרה, אבל לא מוכנות לעבוד במשרה מלאה כמו גברים רבים. כשמשווים גבר ואשה שעובדים באותו היקף ועם ותק דומה, השכר כמעט תמיד זהה. אבל כל זה לא מפריע לפמיניסטיות לטעון לקיפוח, לדרוש העדפה מתקנת (שהיא בעצם אפליה נגד הגברים) ובד בבד לא לשנות את דיני המשפחה בישראל שעדיין עובדים לפי הדין היהודי הארכאי.

    מה המשמעות של הפלפול הנ"ל?
    שאם אני כגבר מטראוסקסואל מגדל את הילדים בחצי משרה על חשבון הקריירה שלי. לא רק שאשתי תרוויח כמו גבר ותתקדם בעבודה, – במקרה שנתגרש אני אשלם לה מזונות גבוהים ללא פרופורציה להכנסה האמיתית שלי.
    וגם הילדים ישארו אצלה.

    כנ"ל בשירות הצבאי שבו נשים משרתות שנתיים בלבד (שירות קל משמעותית) ובקושי עושות מילואים, אם לא משוחררות בקומבינת השירות לאומי. כנ"ל בגיל הפרישה המוקדם.

    אז שיוויון זה באמת סבבה. אבל רבאק – אם שיוויון אז שיוויון עד הסוף. בהכל. ולא רק קידום של נשים בהיבט הזכויות תוך קיפוח הגברים בכל השאר.

    עד כאן.

     

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

 
%d בלוגרים אהבו את זה: