RSS

דברים שלמדתי מהומואים

23 יונ
דברים שלמדתי מהומואים

לאיפה שאנחנו לא הולכים אנחנו לוקחים איתנו לפחות שלושה אנשים: מי שהחברה חושבת שאנחנו, מי שאנחנו חושבים שאנחנו, ומי שאנחנו באמת. כל שלושת האנשים האלו מקבלים את הדואר שלהם באותה הכתובת ומצטופפים באותה דירה. שלושתם משלמים את אותו חשבון חשמל. הם כולם חולקים רשימת אנשי קשר אחת והם כולם מזוהים באותו השם ועל ידי אותם האנשים. איש לא מעלה בדעתו ש- X, חברו הטוב, הוא למעשה X פלוס 2. וכי מדוע יערער על כך? מדוע יחשוב אדם שכאשר X משיב לו ש"הכל טוב" הוא משתיק לפחות שני קולות נוספים? המציאות שלנו לא בנויה להתמודדות עם כמויות גדולות-מידי ולא מתוזמנות של כנות, כך שתשובה כמו: "האמת? לא משהו. אני מרגיש שאני חי בגלות מעצמי ונמאס לי מהציפיות של החברה ממני, במיוחד כשאני לא מצליח להגשים אותן. יש חיים אחרים שאני רוצה לחיות, ואמור לחיות, אבל אני אף פעם לא מצליח" פשוט לא תייצר אינטראקציות פוריות.

ועל כן, מפאת הנורמות, המוסכמות ואינטליגנציה רגשית בסיסית, אנחנו מקיימים את החיים הכפולים המשולשים שלנו בתוך תוכנו. ברי המזל שבנינו נולדים כששלושת הישויות האלו קרובות במידה מספקת האחת לשנייה ואיחודן לכדי עצמי קוהרנטי ומוצק זו ברירת מחדל עבורם. הם חיים את החלומות שלהם, לטוב ולרע. הם מחוץ למטריקס, או מספיק עמוק בתוכו בשביל שזה לא ישנה דבר. האמיצים שבנינו מזהים את הפערים בין שלושת הישויות ומקדישים את ימיהם ומשאביהם לאיחודן לכדי בן אדם אחד, שיהיה נסבל בעיני עצמו ומקובל על סביבתו.

השאר… ובכן, השאר בוחרים להאמין לפרסומות. הם מאמינים שקל יותר יהיה למצוא את השלמות הזו אחרי סופשבוע בספא בצפון, או מנה מדודה של טבע, במלון בוטיק בדרום. לאחרים קל יותר להאמין שהוא נמצא בתיבת הילוכים חצי-אוטומטית של רכב ספורט גרמני, או בקרם נגד הזדקנות או בקולקציית הסתיו של חברת אופנה אמריקאית. דרך נוספת להשיג שלמות מדומה שכזו היא לחיות כמו במבחן אמריקאי – שלילת התשובות הלא נכונות במקום חיפוש התשובה הנכונה. גם אני חוטא בכך. פעם בשבוע אני מתיישב מול עיתון השבת של "הארץ" וקורא אותו מהכותרת ועד השורה האחרונה, בעמוד האחרון (בדרך כלל תוך דילוג על מדור "ספרות ותרבות") פעם בשבוע אני קורא את החדשות על כל האנשים שעושים לי בחילה וכל אלו שאני לא רוצה להיות כמוהם, וזה משביע אותי. אני מחדד את הנימוקים להפרדה של דת ממדינה, של פוליטיקאים מכסאותיהם ושל חולצות משובצות מז'אקטים מפוספסים ואני מקבל תחושה טובה למדי לגבי מי שאני. או יותר נכון – מי שאני לא רוצה להיות.

אבל אפשר גם אחרת, ולמזלי יש לי כמה חברים שביקשו להוכיח לי את זה: רצה המקרה והחברים האלו, בנוסף להיותם הומואים ולסביות, הם היו גם (אנסטסיה, תתיישבי וקחי כוס מים לפני שתקראי את סוף השורה) – בני אדם. בני אדם שהבינו שמשהו באופן בו הם תוכנתו לא תואם את האופן בו הם רוצים לחיות. ההכרה הזו התבשלה אצלם הרבה זמן, במהלכו הם חיו במלחמה מתמדת עם מי שהם ונגד מי שהם לא.

הם נדרשו לאומץ רב בשביל לחיות את חייהם במלואם, כשלא היה להם מושג איך יתקבלו בקרב הוריהם, חבריהם ונבחרי הציבור שלהם. דמיינו בן של מנהל שמנסה להצדיק בפני אביו קריירה כפסל-חימר, או בת לאשת עסקים שמספרת לאימה על רצונה להיות נגנית נבל. זה אותו דבר, רק פי אלף. "נו, שוין" האפוטרופוסים יכולים להגיד. "הם ינסו ויבינו שאין בזה כסף, ואז הם יתעשתו", וכך התשוקה של אחד נדמית כגחמת ילדות לאחר. במקרה של בחירת קריירה, עוד מגלה החברה סבלנות, אבל כשזה מגיע לבחירת בן / בת זוג, כולל אורח החיים הנלווה והקשיים הצפויים – דבר לא מבטיח להם שסבלנות או קבלה יהיו מנת חלקם.

מהרגע שהבין אדם היכן מצוי ליבו (והליבידו שלו) הדרך חזרה אינה אפשרית והוא נידון לחיים של שחייה נגד הזרם בעבור הזכות להיות מי שהוא ועל האומץ לחיות את חייו כך. מצד אחד החברה שלנו מאפשרת ללהט"בים (לסביות, הומואים, טראנסג'נדרים ובי-סקסואלים) את החיים שהם רוצים לחיות ומצד שני, מונעת מהם שוויון זכויות אמיתי על ידי הגבלות שונות וחקיקה מיושנת, משל המדיניות החברתית היא: "אם אני לא טס, אף אחד לא טס". כל מי שלא עונה להגדרה האנסטסיה מיכאלית של "נורמלי" או מכפיף את עצמו להגדרה הזו – הוא נחות. בבורותם ובשנאתם מרשים לעצמם נבחרי ציבור כדוגמתה למנוע מאחרים את האושר שבחיים מלאים ואף מסיתים כנגדם.

גבריאלה, אימא של לילי, היא אשת עסקים ומסעדנית, בת 42. היא לסבית שגרה עם זוגתה ב- 10 השנים האחרונות. הכרתי אותה כשביקרתי בטקסס. ערב אחד היא הושיבה אותי לשיחה והחלה לשאול אותי על החיים שלי ועל מה שאני מצפה מהם. סיפרתי לה על השאיפות שלי, שהיו רבות ומגוונות (ועצם זה שיש כה רבות זו גם ההתחמקות האולטימטיבית ממחויבות) – והיא צחקה. כמה שסיפרתי יותר, כך היא צחקה יותר. "ניסית ללכת פעם ימינה ושמאלה באותו הזמן?" היא שאלה ואני הזכרתי לה את הערב שבילינו ביחד בהופעה, אבל היא אמרה שזה לא נחשב כששיכורים. "DO LESS", היא הפצירה בי. כמי שגדל בחברה הישגית תוך שינון מתמיד של המנטרה "JUST DO IT", האפשרות של לעשות פחות כדי להצליח יותר נדמתה לי כבלתי סבירה (אבל הגיונית עד כאב). זה שנתיים שהמשפט הזה מהבהב לי בראש בכל פעם שאני מרגיש שאני מתפזר, ומזכיר לי שאלמלא מעורבת בכך טקילה – אצטרך להתחייב לכיוון אחד בלבד בכל פעם שארצה באמת להתקדם לאנשהו.

חבר אחד, עידן, היה הבוס שלי למשך חצי שנה, לפני הצבא. הוא היה מבוגר ממני ב 4 שנים וכבר אז הוא היה הומו, רק ששום דבר בחייו לא ביטא את זה. עבורי הוא היה כמו אח גדול. אחת לחצי שנה היינו מדברים או נפגשים ותמיד נדמה היה שהוא שלב אחד לפני בחיים. בכל פעם בה נפגשנו הרגשתי שהוא הרגע למד את הלקח שמחכה לי מעבר לפינה. בשוויון נפש הוא הקשיב למה שסיפרתי לו – צרות עם בנות הזוג או היעדר כיוון בחיים – הוא היה שומע, ובענווה גדולה חולק איתי את שלמד, ונשאר שם בשבילי גם כשעשיתי בדיוק את אותן הטעויות שמפניהן הזהיר אותי. בני ישראל עמדו מתחת להר סיני וכשקיבלו את התורה הם אמרו "נעשה ונשמע". עידן שרטט בשבילי מעגל דמיוני בחול בו יכולתי לקבל פרשה אחר פרשה ולהגיד: "נשמע ונעשה הפוך, ונטעה ונבין ואולי אחר כך נעשה אחרת" וזאת מבלי לשפוט אותי, אפילו לא פעם אחת.

שי, חבר נוסף, שבלא ענה להגדרה הפורמלית של חבר – נפגשנו 4 פעמים ב- 5 שנות ההיכרות שלנו – היה כל כך הומו וכל כך גבר שלא ידעתי מה לעשות עם זה. לא רק שהוא שירת כלוחם ומפקד ביחידה קרבית, הוא גם הזדיין עם בנים, ולא התבייש לדבר על זה. על כל סיפור שלי על בחורה, הוא שלף סיפור אחר, מצחיק יותר, על גבר. בפעם השנייה שנפגשנו הכרתי את בן זוגו. זו הייתה הפעם הראשונה שבה ראיתי שני גברים מתנשקים ולא היה לידי שלט טלוויזיה להעביר איתו ערוץ. הבנתי שהם באמת אוהבים אחד את השני. שנים אחר כך נפגשנו באירוע להשקת ספר הביכורים שלו. הספר עסק בגבר צעיר וסיפור התבגרותו ויציאתו מהארון. הספר התקבל נהדר. אפילו ב"הארץ" כתבו עליו. בפעם הרביעית שנפגשנו, נפגשנו כי היה איכפת לו ממני מספיק בשביל לחלוק איתי את מה שחווה ככותב. במשך 3 שעות הוא עזר לי להפוך פנטזיה מודחקת לתוכנית פעולה, ולהתחיל לכתוב ספר.

לסיכום: טורי איימוס אמרה פעם שהיא לא מבינה איך היא עדיין מרגישה בודדה כשיש בתוכה כל כך הרבה אישיות שונות. יש רבים כמוה, שמזהים בעצמם כמה קולות שונים וחיים בבלבול ובחוסר ודאות. פעם אחר פעם הם מוצאים את עצמם בלופ שמורכב מאותן הסיטואציות המדגישות את הקונפליקט שלהם, והם מתקשים להצדיק את בחירותיהם וללכת איתן עד הסוף, בין אם זו בחירת קריירה, זוגיות או גילוי של נטייתם המינית. בעוד שהציפיות של החברה קלות לניטור, האני האמיתי חמקמק מעט יותר. ייתכן והוא שונה ממה שגידלו אותנו לחשוב עליו כ"נכון" ו-"ראוי", ועדיין – מציאתו והגשמתו הוא האפשרות הטובה ביותר עבור מי שרוצה לחיות את חייו במלואם ואין דוגמה טובה יותר ומעוררת השראה יותר לכך מאשר הקהילה הלהט"בית.

~ הצטרפו ל"ביצים: החוויה הגברית לסוגיה" בפייסבוק  או הירשמו כמנויים לבלוג (צד שמאל למעלה) ~ 
~ הרשומה אינה מוגנת בזכויות יוצרים. אנא השתמשו בה בכל דרך שתמצאו לנכון כדי להפוך את העולם לטוב יותר ~

 
5 תגובות

פורסם ע"י ב- 23/06/2012 ב- מגדר

 

תגים: , , , , , , , , , , , ,

5 תגובות ל-“דברים שלמדתי מהומואים

  1. זוהמה

    23/06/2012 at 18:18

    א. ביסקסוליות, לא בי-סקסואליות. כמו הומוסקסואלים, ולא הומו-סקסואלים.
    ב. אז לא הבנתי, לטרנסיות טיפשות לא מגיע שוויון זכויות? רק להומואים חכמים, גבר-גברים לאומנים?

     
  2. שי ההומו הגבר

    24/06/2012 at 10:24

    פוסט מקסים, וזה שיש ציטוט של טורי איימוס בכלל משדרג אותו. אבל מכיוון שלכל מטבע יש לפחות שני צדדים, בואכה שלושה, אני חושב שראוי להאיר פה עוד צד.
    אז נכון. אני הומו, ומגיל צעיר יחסית אמרתי שעל הזין שלי, ואני חי את החיים שלי כמו ספר פתוח, ואמת המידה שלי למה מותר לי לעשות בציבור עם בעלי, זה לחשוב אם הייתי עושה את אותו הדבר עם אישתי, וכו' וכו'. מהבחינה הפרסונה הפנימית שלי זהה לפרסונה החיצונית.
    ברם אולם, קשה לי להתעלם מארבע שנים מעיקות שביליתי בתוך הארון במהלך גיל ההתבגרות. תקופה שעיצבה אותי לא פחות, ואולי יותר מכל החלטה שעשיתי כבן אדם בוגר. תקופה שבמהלכה הרגשתי לא שייך בעוצמות ששרפו הרבה חלקים טובים בתודעה שלי. עד היום הצורך שלי בהשתייכות הוא אחד האקוטיים ביותר, ומוביל מהלכים רבים בחיים שלי והחלטות רבות, לעתים לצערי.
    אז כן – מצד אחד על הזין שלי וכו', ומצד שני יש גם את המקום שמנסה לפצות, להיות מצחיק, או מגניב, או נחמד, או נורמטיבי או נדיב, כדי לוודא במאת האחוזים שהצד השני רואה בי חלק ממשהו יותר גדול, רוצה להיות חבר שלי, או חושב שאני מוצלח. גם זו גיבנת שצריך להיסחב איתה במאבק על האינטגרציה של שלוש הפרסונות.
    זה מה שאני מציע: אולי מה שמייחד במידה מסויימת הומואים ולסביות ושאר ירקות, או אפילו אנשים שחיים בקבוצות מיעוט מופלות, זה שיש להם מודעות יותר חריפה לפערים או לקרבה בין הפרסונות. גם זה משהו.

     
  3. אנה

    25/06/2012 at 23:53

    אני חושבת שאנשים שיצאו מהארון הם דוגמא טובה, אבל הם רק דוגמא אחת מני רבות שאנחנו רואים מסביבנו כל הזמן. אנשים שמקיימים זוגיות עם אדם שדתו שונה משלהם, ילדים שדעתם הפוליטית מנוגדת למסורת המשפחתית, תלמידים מצטיינים פתולוגיים שמוותרים על השכלה אקדמית, ובעיקר – נשים. כמעט כל אישה שתפגוש חיה בפער מתמיד מול ציפיות החברה, שהאפשרות לעמוד בהן דומה לאפשרות של הומו להפוך לסטרייט. כאישה חילונית בורגנית את נדרשת להיות גם יפה ומטופחת תמיד, אבל גם לא בזבזנית; גם להתחתן עד גיל מסוים ולהקים משפחה, אבל גם לרכוש השכלה ומקצוע ולקחת חלק נכבד בפרנסת המשפחה; גם לשמור על בית מצוחצח וילדים מחונכים למופת במקביל לעבודתך מחוץ לבית, אבל גם לא "לזרוק" את ילדייך למטפלות וצהרונים, ולמצוא שפע של זמן איכות איתם; גם לטפל בילדייך, וגם (החל מגיל מסוים) בהורייך המזדקנים; גם להקריא לילד סיפורים עד שיירדם וגם להפתיע את הבעל בלנז'רי סקסי, ושלא יישארו כלים בכיור. את נדרשת להיות מושלמת בכל התפקידים במקביל – אשת מקצוע, עקרת בית, דוגמנית, מארחת, מנהלת משק, אשת חינוך וחתולת מין. אולי בגלל זה כל הנשים שאני מעריכה מודעות לפערים, יודעות מה חשוב להן באמת מתוך כל זה, ובעיקר – יודעות להסתכל לכל המצקצקים בעיניים בראש מורם, לא להתייחס ברצינות לביקורת של מתי תתחתני/ למה רק שני ילדים/ יש לך אבק על המדפים/ למה רק חצי משרה/ מה עם הדוקטורט/ אולי במקום חוג תבלי קצת זמן עם הבן שלך, ולהתגאות במה שיש.

     
    • עומר

      30/06/2012 at 12:30

      אחלה פוסט ויופי של תגובה של אנה

       

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

 
%d בלוגרים אהבו את זה: