RSS

דו"ח רווח והסבר: סיכום מאוחר לשנה שחלפה

28 ינו
דו"ח רווח והסבר: סיכום מאוחר לשנה שחלפה

דצמבר היה חודש מוזר. הוא אמור היה להיות שיא החורף, אך מלבד מבול של רשימות, כתבות ומאמרים שמנסים לסכם את השנה שהסתיימה, היה יבש. כל בלוג, אתר או עיתון שמכבד את עצמו ערך סיכום משלו ל- 2011, ולאט לאט נאספו לי בדפדפן 60 לשוניות פתוחות. מאמרים, קישורים, סרטונים ושלל מציאות שבלעדיהם "אי אפשר להתחיל את 2012". שלושה שבועות, כמעט ארבעה, שאני מנסה שלא להתחיל בהם את 2012. הניסיון המגושם להקיף שנת חיים אחת בשתי הידיים, לחבק אותה חזק, על כל אירועיה, הסתיים במפח נפש: הדפדפן התעלף, ובעקבותיו גם קרס המחשב.

כך נשארתי עם ערימות של דפים מקופלים ועיתונים שכבר החלו להצהיב. רוב העיתונים מסומנים בכתמי קפה ופירורי מעמולים מעוכים בין דפיהם כמו סימניות. זה לא היה מחזה יפה. הבנתי שלא ניתן יהיה להתחקות אחרי הרצף האסוציאטיבי שהצית את הבהלה לסיכום. קראתי חלק מהמאמרים הפתוחים ולא הבנתי מה ריגש אותי בהם או מה הייתה הסיבה שהם מצאו חן בעיני מלכתחילה. ויתרתי, בתקווה שהדברים הטובים באמת כבר שקעו לתוכי. קיוויתי שעדיין אשמע את הלהקה ההיא שגיאחה המליץ עליה. פיללתי לזכור את מה שנכתב בגרסונייר ואיחלתי לעצמי מספיק זמן כדי לראות את הסרטים שהמליץ עליהם אורי קליין.

אומנם ויתרתי, אבל לא לפני שנדלקו אצלי כמה נורות, כמו למשל: למה אני כל כך מנסה לרדוף אחרי זנבות של אחרים? האם הקדשתי אני מספיק זמן (או בכלל) לסיכום השנה שלי? האם בכלל צריך? האם בכלל יש טעם? וכך סחבק יצא לטיול רגלי בתוך עצמו.

ינואר:

אחרי כמה חודשים בהם של כאב גב משתק, התחלתי להרגיש נמלול ביד. האגודל והאצבע המורה התחילו לאבד תחושה ואיכות השינה של נפגעה. הייתי קצר רוח, כאוב ומריר. תוצאות הבדיקה הגיעו ומסרתי לד"ר את צילומי ה CT. תוך כדי שהוא מביט בהם הוא ביקש ממני לעשות כמה תנועות. להרים את היד, ללחוץ על הכדור, להגיד כשכואב.  אחר כך, כשהוא סוקר את הכתמים הלא ברורים האלו שהם כנראה אני, הוא שאל "מה אתה עושה בחיים?". באותה תקופה לא ידעתי לענות על זה, אז מלמלתי משהו על ספורט. הוא ביקש ממני לזקוף את האצבע המורה ולהזיז אותה ימינה ושמאלה. עוד מבחן מוטורי, חשבתי לעצמי. "יפה, טוב מאוד, מעכשיו את כל הספורט שאתה עושה תעשה עם האצבעות, את הקריירה שלך אתה סיימת". פלטתי צחקוק נבוך, אבל לא נעניתי בחיוך דומה. "שתי פריצות דיסק בצוואר, אחת רצינית מאוד. נגמר הסיפור חביבי, אם אתה רוצה, תהיה מאמן אבל בשום אופן אתה לא צריך להתאמץ". הוא רשם לי כדורים, ואני התחלתי לחפש מספרי טלפון של רופאים שאולי יחשבו אחרת.

פבואר:

אחרי שנה וחצי של עבודה חינוכית בקיבוץ נטוש בדרום הארץ, החלטתי שמספיק ודי. פבואר סימן את הסוף: לא עוד בניית כיתות-בוץ בשממה של צפון הנגב. לא עוד מלחמות על 30 דקות ביום של זמן-נטול-חניכים. הודעתי למנהל שלי ול- 40 החבר'ה שעבדתי איתם שאני מתחיל חיים חדשים, וקיוויתי מתישהו להפסיק להרגיש בחילה כשאזכר בימים בהם קראתי לעצמי "מחנך". מחנך את מי? ובשביל שיעשה מה? העבודה הזו (שהיא המספקת ביותר שעשיתי בחיי) רק הבהירה לי כמה רחוק אני מהאידיאלים שאני מציב לחניכי. ידעתי שמתישהו לא אוכל להמשיך למכור להם את הערכים שלי בלי שאתחיל לחיות אותם בעצמי. כל החיים שלי נכנסו אז לבגאז' של הרכב ועזבתי את אזור חיוג 08.

מרץ:

במרץ עשיתי בלאגן. מצאתי את עצמי בשיחה עם חבר, מספר לו שהתאהבתי בחברה שלו לשעבר ושהיינו יחד כמה חודשים. "דף חדש" אמרתי לעצמי, בקול רם, והוא עשה קולות של "כן, כן". מאז לא דברנו. המשכתי לירות לכל הכיוונים ומצאתי את עצמי מבלה 30 שעות בשבוע כשאני משכנע אנשים לעשות ספורט, כי זה טוב להם. כי זה יעזור להם לרזות. כי אני צריך למכור להם חבילות אימון בשביל לשלם שכר דירה. זה היה מעורר רחמים. ידעתי שזה לא יוכל להימשך. במקביל, התאהבתי ברעיון של מערכת יחסים וכפיתי על עצמי אחת כזו. למזלי, היא הבינה שאני רותם את העגלה לפני הסוסים, אמרה לי שהיא "מבולבלת" והשאירה אותי לנקות את החרא שלהם, אבל למדתי שיעור חשוב: זה לא מספיק לעשות הכל "כמו שצריך", יש דברים שלוקחים זמן. למדתי גם שבתוך בני האדם מתקיימים תהליכים שהם לא ענייני, גם אם אני עד להם: מה שנקרא תיאוריית הקרחון – החלק שנראה מעל פני המים הוא בקושי רמז למה שנמצא מתחתם.

אפריל:

למעט פטירתו של סבא אבי ועלייתו לאוויר של "ביצים", אין לי מה להגיד על החודש הזה, אז ברשותכם, שימבורסקה (מתוך ה-17 במאי, 1973):

"…אחד התאריכים הלא-מעטים, שכבר אינם אומרים לי דבר
לאן הלכתי ביום ההוא, מה היו מעשי – אינני יודעת
לו בוצע רצח בקרבת מקום – לא היה לי אליבי.

אולי באותו היום מצאתי דבר מה, שאבד קודם לכן
אולי אבדתי דבר-מה שנמצא לאחר מכן.

גדשו אותי תחושות ורשמים.
עכשיו כל זה כמו נקודות בסוגריים.

היכן הסתתרתי, היכן טמנתי את עצמי –
תחבולה נאה למדי להיעלם כך מעיני עצמי.
אני מנערת את הזיכרון – אולי בענפיו דבר מה
רדום זה שנים, ייסק במשק כנפיים.."

מאי:

חגגתי יום הולדת. 27. הרגשתי דרמטי. "ביצים" היה באוויר ואני כבר גרתי במושב בשרון. הייתה לי פנטזיה, שהבשילה למציאות בינונית: דירה קטנה, רחוקה מרחק הליכה מפרדסים ורחוקה מרחק ביטחון מהעיר. היה לי שקט. כתבתי. רצתי חשוף חזה בשדות וישבי במרפסת על כסא נדנדה, שותה ג'ין טוניק וחושב מחשבות עמוקות. זה היה נחמד מאוד, אך למרבה הצער בפנטזיות שלנו יש לנו נטייה שלא לקרוא את האותיות הקטנות, בהן נכתבו דברים כמו "שכנים ערסים וקולניים עם טרקטורונים", "פקקי תנועה אינסופיים" וכו'. התנחמתי בידיעה שבחודש הבא אעשה צעד נוסף לעולם המבוגרים, ואתחיל לעבוד במשרד פרסום. יהיו לי שעות קבועות, כרטיס מגנטי ותור קצר יותר בדרך לגיהנום.

יוני:

"לשרוד", הייתה המחשבה הדומיננטית. התעוררתי ב- 1 ביוני לעבודה חדשה והאופק שלי התמלא במילים שאני לא מכיר, באנשים שאני לא מבין ובמשימות אקדמיות שאין לי מספיק זמן בשביל להשלים. לא ידעתי את זה אז, אבל ניצנים של מה שהפך לאהבה בצבצו מתחת לפני השטח. "אל תתאהב, אל תיקח את זה ברצינות, ומה שאתה לא עושה – אל תאבד שליטה". כך תדרכתי את עצמי ואיכשהו, הרגשתי שהמרחק בין מי שאני ומה שהבטחתי לעצמי שאהיה רק הולך וגדל. הגענו לחלק הדביק. 90% לחות.

יולי:

עולם המבוגרים, שלב הכאפה המצלצלת, חלק ראשון: כל מה שלא מאוד מאוד מאוד חשוב, נזנח. זה אומר לימודים. זה אומר מערכות יחסים תובעניות והרגלים מעכבים. זה אומר תכנונים לא מציאותיים לעתיד הצפוף שלי. שינסתי מותניים, דהרתי קדימה וניסתי ללכת לישון כמה שיותר עייף ועם כמה שפחות מחשבות.

אוגוסט:

עדיין לא מצאתי רופא שיסכים איתי ובכל זאת נרשמתי למרתון טבריה, מבטיח לעצמי שקצת דיסקים צרובים לא יהרסו לי את התוכניות. תוך כדי שאני מקליד את הפרטים שלי באתר התחרות ניסיתי להבין האם עבודה במשרה מלאה במשרד פרסום, לימודים לתואר ראשון, לימודי תעודה, כתיבת בלוג והאימונים למרתון יכולים להתקיים לצד מה שכבר קראתי לו, בפה מלא, "אהבה".

גיליתי שלא. הם לא יכולים. הבנתי את זה רק מאוחר מאוד, כך שבינתיים – עסקים כרגיל. השיא של החודש הייתה הופעה של בראד מלדאהו. ישבנו, לחים ונינוחים, על כסאות פלסטיק באמפי תיאטרון של מבצר שוני. קצת נישוקים, קצת מזמוזים והופ! השורה התרוקנה. הצעירים עשו לנו כבוד בזמן שאנחנו עשינו למבוגרים בחילה. את שארית ההופעה ראינו כשאנחנו מחובקים ומאוד מרוצים מעצמנו.

ספטמבר:

היו לי תוכניות. 10,000 מילים עד אחרי החגים ואז אגיש טיוטה של ספר הראשון שלי להוצאות הספרים. אני אכתוב ואני ארוץ והכול יהיה מושלם. קיץ. לישון עם חלון פתוח ושמיכה דקה, להתעורר למציאות שהיא כל מה שרציתי שתהיה, אך המציאות, אדישה לתוכניות שלי באותה המידה שאני אדיש לאפשרויות שהיא מציעה, נתנה לי בעיטה בישבנון. מצאתי עת עצמי לבד, עם טלפון מכובה וערימה של זיכרונות שמושכים אותי למטה. ניסיתי, כמו ילד קטן, לצבוע על הזיכרונות האלו בצבעים חדשים, כהים יותר. (עוד רגע פבואר, ואני עדיין מנסה, ללא הצלחה).

אוקטובר:

חודש חשוך. לא לברוח, לא להדחיק, להתמסר. להרגיש דברים עד הסוף. להתעכב. ללמוד את הלקח. להפסיק לנחש. זה בסדר לבכות. כדאי לשחרר. טוב, עוד קצת. ג'ין. טוניק. עוד אחד. בקבוק, לא כוס. בסוף זה יעבור. "ערה?". "סליחה". והנה, הגיע נובמבר.

נובמבר:

מה שלא הולך בכוח, שילך לעזאזל: קירות הדירה התחילו לסגור עלי. רוחות רפאים ארבו לי על כסא הנדנדה כשחזרתי מהעבודה. אחת מהן תפסה לי את הספה ואחת אחרת המשיכה להתעורר לידי במיטה. השכן הערס קנה עוד טרקטורון אבל ההבטחה שלי להתמסר קיימה את עצמה: תמונת עירום שלי פורסמה בטיים-אאוט תל אביב ו- 65,000 איש ראו את הישבן החשוף שלי קופא מקור באצטדיון האתלטיקה. זו הייתה חוויה נהדרת ומשחררת. לפחות עד שגילו על זה בעבודה.

ואם זה לא הספיק, כל החודש הסתובבתי עם שפם. הופעתי פעמיים בערוץ 2. באחת מהפעמים כמעט יצאתי מהארון, מבלי שאי פעם נכנסתי אליו. סיימתי את החודש הזה שיכור לחלוטין ונרדמתי על ספסל מחוץ לפאב בתל אביב. התעוררתי בדירת סטודיו מדהימה בעג'מי, והרגשתי "בבית" בפעם הראשונה מאז הצבא.

דצמבר:

ביצים חוצה את קו 25,000 צפיות ואני מתחיל לגעת בתחומים שבשבילם הקמתי את האתר. הכאבים בצוואר כמעט ונעלמו ואני בכושר הכי טוב שהייתי בו בחיים שלי. חברה טובה חושפת בפני משורר בשם רילקה. אני קורא בשקיקה את ספר שנתנה לי, "מכתבים למשורר צעיר" ומרגיש שהלב שלי גדל. כשאני מצליח להבין את מה שהוא כותב, אני יודע שיהיה בסדר. בעזרתו אני מבין כמה תחושות שקיננו בי מאז שאני זוכר את עצמי. ואם בסיכומים ובזיכרונות עסקינן, אז הנה, זה האיחול שלי בשבילכם ל- 2012:

"זכור אדון יקר, את העולם שאתה נושא בתוכך, וכנה את הזיכרון הזה בכל שם שתרצה, ובלבד שתהיה ער לכל דבר הקם בתוכך ותעמיד אותו מעל כל מה שאתה רואה סביבך. מה שמתרחש בפנימך ראוי למלוא אהבתך, אותו עליך לטפח בדרך זו או אחרת ולא לבזבז יותר מידי זמן ויותר מידי נחישות כדי להבהיר את עמדתך כלפי בני-האדם"

~ בעמוד הפייסבוק של "ביצים" מתפרסמים תכנים שאינם מבשילים לפוסטים, אבל הם מעולים. LIKE קטן, ואתם שם ~
~ הרשימה אינה מוגנת בזכויות יוצרים.  השתמשו בה בכל דרך שתמצאו לנכון על מנת להפוך את העולם לטוב יותר ~

 

תגים: , , , , , , , , ,

8 תגובות ל-“דו"ח רווח והסבר: סיכום מאוחר לשנה שחלפה

  1. אריאלה

    28/01/2012 at 21:28

    המופלא ניצח את הרע לתפארת.
    (אל תנסה לצבוע. בבקשה.)

     
    • טל שמואלי

      29/01/2012 at 22:49

      היה לך ספק?
      (אני לא יודע מה עוד לעשות, נשבע)

       
      • אריאלה

        31/01/2012 at 22:48

        נדמה לי שעכשיו הזמן לשכב על הגב ולצאת לזה לצאת מהתאים.
        וזה קשה.

         
  2. נמלה עצלה

    28/01/2012 at 21:48

    לחלוטין, המיטב. (אם יורשה לי: welcome back)

     
  3. nononsense365

    28/01/2012 at 22:50

    מזל טוב!

     
    • טל שמואלי

      29/01/2012 at 22:50

      אההה… תודה?

      יהודה, אני מקווה להצליח להגיב לאיך שסכמת את הפוסט הקודם. זה היה מאוד מעניין.

       
  4. nononsense365

    29/01/2012 at 23:08

    לא נראה לי שעניין את אף אחד-אז נגמור בזה. בהצלחה!

     

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

 
%d בלוגרים אהבו את זה: