RSS

בחן את עצמך: האם אתה אנס?

09 יול
בחן את עצמך: האם אתה אנס?

גברים ונשים כאחד חשופים יומם וליל למסרים בעלי אופי מיני, מהסוג שמרדד את השיח ומטשטש את הגבולות בין מותר לאסור, בין "כן" ובין "לא". עד כאן – אין חדש. גם הגוונים השונים של "לא" נדונו כבר אינספור פעמים עד שהפכו לקלישאות של עצמם – דן אלמגור שהציף את השאלה "כשאת אומרת לא למה את מתכוונת?" רק ניסח במילים את מה שניסו גברים להבין הרבה לפני 1962.

וודי אלן שאמר "אני לא יודע מה השאלה, אבל מין זו בטוח התשובה" ניסח במדויק את התהליך שמתרחש כאן: הרווח בין "כן" ו-"לא" הפך לשטח הפקר. שטח ההפקר הזה הפך בתורו למגרש המשחקים של כולנו. אין יותר "לא". זה או "כן" מפורש או "לא" שמשמעותו היא בעצם "תתאמץ עוד קצת".

למען האמת, "לא" שאינו מלווה בשפריץ של גז מדמיע הוא בעצם "כן". מחקרי שטח פורצי דרך בתחום הפסיכולוגיה הנשית הוכיחו: כל גבר יכול לשכב עם כל אישה שיירצה. זה רק עניין של "טיפול בהתנגדויות". אגב, אם המושג הזה, "טיפול בהתנגדויות" חדש לכם, מצבכם טוב. להרחבה בעניין אני אפנה אתכם לאתר של המרכז לאמנות הדיכוי ודומיו.

עשור אחרי שפורסם "כשאת אומרת לא…", פורסם ספר בשם "הכחשת המוות". הפסיכואנליטיקאי ארנסט בקר טען שהבסיס שעליו נבנתה כל התרבות האנושית הוא הפחד ממוות: הדת, האידיאולוגיות, הבחירות שלנו… כל אלו הן תוצאה של האימה המשתקת שחווה האדם שיודע שהוא עתיד למות.

לטענתו של בקר, על מנת להצליח להתקיים, אנו, כיצורים בעלי תאריך תפוגה, נדרשים לייצר מנגנונים שיבטיחו לנו צורה מסוימת של אל-מוות. ללא הבטחה כלשהי לנצחיות נתקשה למצוא טעם לחיינו. זה מעניין, והגיוני, אבל זה גם מעט מידי ומאוחר מידי: "תיאוריית ניהול האימה" סיפקה הסברים נהדרים לסיבות בגללן חיינו נראים כך– אבל רק בדיעבד. כשפורסם הספר, ב- 1973 אנחנו כבר כמעט 30 שנה אחרי הביקיני ו 10 שנים על הגלולה וגבוה גבוה בפירמידת הצרכים של מאסלו.

בשלב הזה, המוות כבר אינו חלק מחיינו – כמה ילדים יודעים ממה באמת עשוי שניצל? אנחנו מתאמצים, ומצליחים, להרחיק את המוות מחיינו. השניצל שהיה פעם תרנגול מונח כיום על מדף, עטוף פלסטיק, ורוד ונקי, כמעט ממתק. הורינו התאמצו מאוד ללמד אותנו שתרנגול עושה קוקוריקו, והתאמצו עוד יותר להסתיר מאיתנו שהוא עכשיו מטוגן ומצופה בפירורי לחם. בעולם שלנו אין מוות. אנשים הולכים לעולמם, שהוא, כמובן, עולם שכולו טוב, אבל מה שבטוח הוא שהם לא מתים.

בעידן הנוכחי, בו כל צרכינו הבסיסיים מסופקים ואנו כבר לא חוששים ממוות כפי שחששנו בעבר, אנו פנויים לטפס שלב או שניים בפירמידת הצרכים של מאסלו, ולעצור בקומת השייכות: באותה קומה אנו פוגשים, בנוסף לצורך להשתייך, גם את הצורך להיות נאהבים, לאהוב ולגבש זהות עצמית. בקומה זו המין זוכה לראשונה ליחס שונה – עכשיו, משהביס האדם את המוות, או לפחות הכחיש אותו בהצלחה, המין אינו רק פעולה הכרחית בעלת מניעים אבולוציוניים, אלא פעולה שהיא גם ביטוי לאהבה ושייכות.

לטענתי, בקרב גברים אפשר לזהות מקרים רבים בהם מין הוא בראש ובראשונה אמצעי לגיבוש זהות: זה עצוב, אך נדמה לי שבחוגים רבים הגבריות נבחנת רק כפונקציה של מספר הנשים שהיית איתן. תחת תפיסה זו של הגבריות, גברים שמחפשים את מקומם בחברה, שנלחמים על שייכות ורוצים הכרה במעמדם, מוצאים עצמם מצייתים בעיוורון לטכניקות שנועדו להגשים את מטרתם.

המרכז לאמנות הפיתוי ודומיו, שהתחילו כפלטפורמות להעצמה גברית, כזו שנועדה להחזיר לגברים את כבודם העצמי, ללמד אותם כיצד להתנהג בסיטואציות חברתיות ולהעלות על נס את האסרטיביות, הקסם האישי והתעוזה, הפכו, לדעתי, לסימפטום הבולט ביותר של כישלוננו כגברים. אותם "מגדלורים" של גבריות מבטיחים קרקע יציבה, ועל קרקע זו חלים כללי משחק חדשים, לפיהם המטרה "מפרשת" את האמצעים. שם ילמד הגבר כיצד להפוך "לא" ל-"כן". לצערם של גברים רבים, בהתאם לפרשנות החדשה הזו, ייתכן והם אף יימצאו את עצמם עונים על השאלה: "האם אתה אנס?" בצורה שונה ממה שחשבו בתחילת הכתבה.

כשאני עוצם עיניים ומדמיין "אנס", אני לא רואה מולי בחור כמוני: גבר ממוצע, אולי סטודנט, עם דאגות יומיומיות ואהבות פשוטות. אני רואה מולי איזה בני סלע כזה, נבזי ומכוער שרק לפי העיניים שלו אפשר לנחש אילו זוועות מתרוצצות לו בראש. בלב אני ממלמל באופן אוטומטי: "בואו נתפוס אותו יחד" ומתנדב להיות מי שילחץ על הכפתור של הכסא החשמלי, אבל רק אחרי שאדאג אישית שייאנס על ידי מגוון של חיות משק.

מה שצריך להדאיג את הגברים כיום היא שההגדרה "אנס" חלה גם על הגבר הרגיל, האזרח מן השורה, שפשוט לא ידע מתי להפסיק. ששמע "לא" וחשב שזה "כן" בתחפושת. שנתן לסיטואציה לפרש בשבילו את המציאות.
ועכשיו… תיזכר טוב טוב – האם אי פעם שמעת איזה "לא" קטן, בין הפלרטוט לנשיקה? או בין הנשיקה למיטה?

זה לא צריך להיות "לא" שמגיע עם מכת מחסנית-מגל-שיסוף-דקירה כמו שמלמדים בצבא. בשום פנים ואופן מחשוף הוא לא תחליף להסכמה. גם קריצ לא. אפילו לא נשיקה. כשמישהי אומרת "לא", זה אמור להספיק. היא בפירוש לא מבקשת שתתאמץ עוד קצת. איפשהו, בקומה השלישית של פירמידת הצרכים של מאסלו, הלכנו לאיבוד.

מרכז תמיכה לנפגעות אונס והטרדה מינית בלונדון יצר את הסרטון המצורף הזה על מנת להגביר את המודעות להתנהגויות הן למעשה אונס. הסרט מראה בחורה ובחורה שנפגשים במסיבה, ובמהלכה הנערה משתכרת. הסרט מזמין אתכם להקליק על המסך כשאתם מרגישים שהבחור "חצה את הקו". לאחר ההקלקה הסרטון מפנה לעמוד בו תוקרן סטטיסטיקה שתספר לך קצת על איפה אתה נמצא על הסקאלה שבין מחזר לאנס. מומלץ לצפות בסרט עד למסקנתו הסופית:

איפה שאין הסכמה – יש אונס.

 
8 תגובות

פורסם ע"י ב- 09/07/2011 ב- מגדר

 

תגים: , , , , , , ,

8 תגובות ל-“בחן את עצמך: האם אתה אנס?

  1. avivamishmari

    09/07/2011 at 23:17

    מוזר לי שדווקא מתנגדי האונס הדקדקנים ביותר, אלה שמבחינים בכל תת-ניואנס במעשה ובמה שהוביל אליו, ממליצים שאנס, לא משנה איזה, "ייאנס על ידי חיות משק"(!).
    כאילו,, אתה מתנגד עקרונית לרצח, הריגה והרג ברשלנות, ולכן אתה בעד עונש מוות?

     
  2. עינת

    01/12/2011 at 12:50

    פוסט מצויין. ניסחת מילה במילה מסקנות שמתבהרות לי ביתר שאת רק בשבועות האחרונים.

     
  3. ליאן

    13/01/2012 at 23:41

    הי טל שמואלי, תודה על הפוסט!
    לגבי: " איפה שאין הסכמה – יש אונס" –
    מצרפת מאמר של דור, בו הוא מציע להפסיק לדבר על הסכמה, ולהתחיל לדבר על רצון

    —————————–
    הנקודה שלי היא שאני משוכנע שהסטנדרט החברתי ל"מתי זה בסדר" חייב לעבור עליית מדרגה. למה אנחנו מדברים בכלל על הסכמה ולא על רצון? למה שלא נחייב מבחינה חברתית את שני הצדדים ברצון לקיים יחסי מין? למה צריך להניח שהגבר תמיד רוצה והאישה תמיד לא רוצה עד שפתאום היא "מסכימה" במקרה הטוב או נכנעת במקרה הרע? ברגע שנתחיל לדבר על רצון הדדי, ולא על הסכמה הדדית, נוריד את הרף של מה זה אונס, כך שלא נצטרך לשמוע את המילה "כן" כדי לדעת שיש הסכמה כאילו שהאישה עונה על השאלה הסמויה, אלא נצטרך לשמוע את המילים "רוצה אני". המקרים בהם יש הסכמה בקושי אחרי מלחמת התשה יהפכו לפחות אפורים ויותר שחורים- והם באמת שחורים משחור. בדרך כלל הרי במקרים האלה אפילו לא נאמרת המילה כן, פשוט יש כניעה וציפייה שזה יסתיים כבר ובהייה בקורי עכביש נטווים בפינות התקרה.

    http://codorco.wordpress.com/2011/06/03/האפור-השחור-הזה/

     
    • טל שמואלי

      14/01/2012 at 18:24

      ליאן, היי,

      תודה על הפרגון, ותודה על הרפרנס פה. דור צודק, אין מה להגיד.
      "הסכמה" זה ביטוי פסיבי של "רצון", וגם, למעשה, המינימום על מנת לא להיות מואשם באונס.

      התחום האפור הזה בו מתקיימות הרבה מהאינטראקציות בין המינים חייב להצטמצם וטוב עשה דור שהעלה זאת.

       

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

 
%d בלוגרים אהבו את זה: