RSS

בעבור חופן

07 מאי
בעבור חופן

באחת מתמונותיו המפורסמות של קלינט איסטווד, הנ"ל מביט לאיזה אופק מדומיין, בפינת פיו תחובה סיגריה, שאותה יעשן עד שבערתה תגיע לשפתיו. על ראשו כובע בוקרים, ללא הטבעות או מבעים אחרים של חנופת בוקרים מודרנית. כמובן שהוא לא מגולח. קמטים עדינים ולא מורגשים, אך מלאי הבעה בצידי עיניו. עיניים, שכאמור, בוהות לאיזה אופק מבשר רעות. ניכר כי הוא לא בוטח באופק. במבטו נדמה כי הוא מנסה לגלות מה הוא אותו הדבר החבוי במרחב העמום ההוא, אך באותה המידה – נדמה כי הוא כבר יודע, ואפילו – שכבר יש לו תוכנית.

מצחו, או מה שנגלה ממנו תחת הכובע, אינו מקומט. עיניו מצומצמות במידה שיש בה בכדי להפשיט כל אובייקט מכל מחשבה זדונית או תקוות שווא, אך מאמץ זה אינו ניכר בפניו, שלא מסגירות אודות עברו ושאינן מבטיחות עתיד. ממיקומה של התמונה, מעל הטלוויזיה שלי, ניתן לחשוב שמבטו פונה אל הכיור. אני עוקב אחר מבט זה ומגלה ערימה של כלים שדורשת תשומת לב. חוק "כלים שלובים" קובע שכאשר כל הכלים מלוכלכים, אל לך לשבת בזרועות שלובות, אלא לגשת ולשטוף אותם. גם איסטווד אמר את זה, במילים אחרות: "אם אתה רוצה שדברים ישתנו לטובה, לפעמים אתה חייב לטפל בהם בעצמך".

הבטחתי לעצמי שלא אתן לערימת הכלים הזו לעבור את הלילה, אך בטרם אגש אליה – אלך להביא קצת אוכל, לקשט איתו את הצלחות הנקיות. עם שקית בד ונעלי בית יצאתי אל הצרכנייה. אני הולך במרכז הכביש של המושב, מכיר בעל פה את תזמונן של נביחות כלבי השכונה והחריצים באספלט. בלי רשימת קניות, אני ממלא את השקית: יוגורט, גרנולה, לחם דגנים. קוטג' 5%, הרבה סודה. זיתים. השקית המלאה מכבידה על הכתף, אך בטרם אצא – אני מעיף מבט קל במוצרי הקוסמטיקה.

אני רואה עשרות קרמים שאיני יודע מה מטרתם, אך ברור לי שהם כולם מבטיחים הבטחות שאינם יכולים לקיים. ערימות של אמצעי מניעה – חלקם מונעים תינוקות, חלקם מונעים מחלות, והכל בדרכים שנשמעות מאוד נעימות, ובטעם תות.
אני לא יודע אם זה בכוונה, אבל ממש בצמוד לקונדומים עומדות כמה שפורפרות של קרם ידיים. כנראה עבור אלו שלא שפר עליהם מזלם. בקופה, אני מופתע מחדש. מעט מאוד אוכל עולה הרבה מאוד כסף. הגברת מעבירה את האשראי, בעדינות, כמו שביקשתי ממנה, ואחרי ה "צ'אצ'ינג" של המגירה עם הכסף, אני נושם לרווחה.

אחרי שפרקתי את השקית והמים שבקומקום רתחו, אני מחפש כוס שתאכלס כפית סוכר, וכפית קפה. משאיני מוצא אחת, אני נזכר שכל הכלים בכיור, ושהם כולם מלוכלכים. אני שולף כוס שנמצאת במיקום סביר, יחסית גבוה, בערימת הכלים ומרוקן אותה מהמים, שצבעם אינו ברור. אני שוטף אותה, בלי סבון, מנער קצת ומנגב את מה שנשאר עם החולצה. המים הרותחים מבעבעים לעוד שנייה בתוך הכוס והריח של הקפה מרגיש כמו חיבוק מחבר טוב. שאיפה אחת מריח הקפה מספיקה בשביל לנחם אותי – נחמה שלא נמשכת הרבה זמן – מכיוון שבאותה השנייה אני נזכר ששכחתי לקנות חלב.

כשהרמתי מבטי אל התמונה של איסטווד – אני מוכן להישבע – ראיתי שם רמז לחיוך.

~ תם ~

אם זה הביקור הראשון שלכם ב "ב י צ י ם", לחצו כאן, והכל יהיה ברור יותר.

 
8 תגובות

פורסם ע"י ב- 07/05/2011 ב- פרוזה

 

תגים: , , , , , , ,

8 תגובות ל-“בעבור חופן

  1. ניר כהן

    08/05/2011 at 3:02

    אין ספק שיש לו את מה שדרוש… גם לך טל.

     
  2. המאלפת

    09/05/2011 at 11:56

    כמה נדוש וכמה נכון – מרפי שולט הכל!!!
    זה תמיד קורה, עד שאתה (או כל אחד אחר) טורח, הולך למכולת/סופר, כמובן ששוכח את הרשימה (אם היתה כזאת), מתחיל לבצע את הקניות, בטוח ששכחת משהו אבל אתה גם לא יודע מה, מגיע הביתה, כבר מכין את הקפה (או כל מאכל אחר) ומגלה שדווקא את הסוכר שכחת לקנות…
    ואם כבר מדברים על קלינט…. אחחח המבט הכובש הזה 🙂

     
    • טל

      19/06/2011 at 17:27

      מאלפת,

      לדעתך, "מבט כובש", יש גם לנשים? אולי יש טעם להתעכב על המינוח הזה…

       
  3. נועה

    10/05/2011 at 11:07

    🙂 ציירת יפה את הפער בין הפוסטר לבינך. אני מזדהה יותר עם הגבר שירד למכולת ושכח לקנות חלב.

    (התיאור של שטיפת הכילים כל כך מוחשי!)

     
  4. איל

    27/05/2011 at 22:46

    מזדהה עם הסיטואציה ועם ההבדל בין הגבר העכשווי המסמורטט קצת לבין זה המסוקס של פעם שקשיחותו אינה ניתנת לעירעור.
    העידן בו אנו חיים מייצר גברים שכמונו בכמויות, דבר שמפריע לחלק מהנשים המחפשות את הגבר של פעם, בעייתי משהו.
    קלעת בומבה!

     
  5. נועה

    30/05/2011 at 18:18

    אוי אוי אוי, איל איל איל –
    הגבר המסוקס של פעם זה גלגול מוקדם של דון דרייפר, הכל אמריקני המזויף מהעידן שבו איש לא ניהל שיחות עומק עם איש, כי כולם ניסו להגשים בחייהם אידאלים בלתי מושגים של עבודה, גבריות, נשיות חיי משפחה, ומה לא.
    לעידן של היום יש את הבעיות שלו, אבל ממש אין סיבה לחזור לזיוף ההוא של פעם. הגברים של פעם לא היו מסוקסים, הם היו אומללות מחופשת לכוח.

     
    • טל

      19/06/2011 at 17:30

      נועה, איל,

      הגברים של פעם אולי היו כל מה שנועה מתארת… או רצו להיות, בכל אופן. העניין הוא שהיה מודל מגובש, מוצק וקונצנזוסיאלי של גבר וגבריות. נועה צודקת – לא צריך לחזור לפעם. לדעתי הגברים של "פעם" הם מקור להשראה, ולא פעם גם דוגמא שלילית נהדרת.

      מה שבטוח הוא שאני מאמין שלקחים נלמדים בצורה הטובה ביותר כשהם נלמדים בדרך הקשה, וזה מאפיין מאוד עתיק שאין לי שום הסתייגות מלשמר אותו.

       

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

 
%d בלוגרים אהבו את זה: