RSS

איזהו גיבור, #1

23 אפר
איזהו גיבור, #1

"..נראה כי המחמאה הנדיבה ביותר שהתרבות שלנו נותנת לאמניה היא הזכות להופיע בפרסומת – עדיף ערום ומרוח על מכסה המנוע של מכונית חדשה. סירבתי בתקיפות לכבוד המפוקפק הזה, שוב ושוב…"

כך צוטט טום ווייטס, שבחודש שעבר צורף להיכל התהילה של הרוק. כך מנמקים השופטים את בחירתם:

"עת שפרץ בקריירה מוסיקלית עם אלבומו הראשון ב 1973, הוא יצר לעצמו מקום ייחודי ברוק'נ'רול. המוסיקה שלו מערבבת שיקגו-בלוז עם בלדות-סלון, שירת ביט, ספרות זולה, וברגעים הכי פחות צפויים – רכות שוברת לב… ההופעות החיות שלו ידועות בעוצמתן ומשלבות אלמנטים של קברט גרמני, הצגות בידור עממיות ורוק פרוע… אחרי שהצליח בעיצוב סגנונו המוקדם ככותב ומבצע, הוא החל בשנות ה – 80 בהרחבה דרמטית של יצירתו, תוך התעלמות מגבולות מוסיקליים ושיקולים מסחריים הוא יצא במרדף פרוע אחרי המוזה. ווייטס הלחין אופרטה, פסי קול לסרטים ומחזות מוסיקליים…"

הייתי חייל בפעם הראשונה ששמעתי את ווייטס. נכנסתי לחנות דיסקים – שהייתה ריקה לחלוטין ולפני סגירה, בחיפושיי אחרי מעט נחמה ואיזה משהו שיעביר אותי בעדינות לשבוע הבא. מהרמקולים שמעתי קול חרוך, מרוסק. בלי לשאול שאלות, החזרתי את הדיסק הזה איתי הביתה. האלבום "Small Change" של ווייטס לימד אותי מה יכולה המוסיקה לעשות לחיים של בן אדם.

ווייטס, ששונא להתראיין, ערך ראיון עם עצמו ובו הוא שאל: "האם יהלום הוא רק חתיכת פחם עם סבלנות?". נדמה שכן, צריך היה להתאזר בסבלנות. השיר הראשון באלבום הראשון שלו, הוא שיר אהבה למכונית, שבאופן אירוני, נוסעת כבר יותר מארבעה עשורים.

מה שמייחד את ווייטס זו ההגשה שלו: כשהוא שר הוא מעורר במאזין את החשק לקחת חלק גם בצדדים הלא נעימים של החיים. האופן בו הוא מצייר את העולם ואת הדמויות המאכלסות אותו מעודד את המאזין להפשיל שרוולים וללכלך את הידיים בחיפוש אחרי משמעות משלו.

גדולה נוספת של ווייטס היא ביכולתו לדלג בין ז'אנרים מוסיקליים רבים: מהתחלתו כסינגר-סונגרייטר, התפתחותו כרוקיסט ובלוזיסט, ובהמשך רדיפתו נטולת הפשרות אחרי כיוונים מוסיקליים ניסיוניים, הלחנת פסי קול לתיאטרון וקטעי "ספוקן-וורד" – את כל אלו עשה, ובהצטיינות יתרה.

תפנית משמעותית בחייו הייתה ההיכרות עם אשתו, קת'לין ברנן, שהתרחשה כשעבד על סט צילומים בסרט של קופולה: ווייטס כתב את הפסקול. וברנן, לטענתו, אמורה הייתה להצטרף למנזר. הם התחתנו, והיא נזכרת לא אחת כהשפעה הגדולה ביותר על יצירתו: כיום הם חתומים ביחד על רוב היצירות של ווייטס.

את המנטאליות של ווייטס, ששלחה אותו בכיוונים כה רבים, הוא מסכם כך:

"הידיים שלך הן כמו כלבים, הולכות לאותם מקומות שהן כבר היו בהם. אתה חייב להיזהר כשהנגינה לא מגיעה מהראש אלא מהאצבעות, למקומות שמחים. אתה חייב לשבור את ההרגלים האלו או שאתה מפסיק לחקור. אתה מנגן רק מה שנוח לך ושמרצה את הקהל"

מוטיב הכלב הפך לאלבום שלם, ששמו "Rain Dogs". השם מרמז על כלב שנלכד בגשם, ועכשיו משאבדו את עקבות הריח הוא אינו יודע כיצד לחזור הביתה.

דיינו? בשנת 2006, 33 שנים אחרי האלבום הראשון, כשהטובים שבמוסיקאים מבצעים גרסאות כיסוי לשיריו ובאמתחתו אינספור שיתופי פעולה, החליט ווייטס לצ'פר את העולם. הוא משחרר 54 שירים, שחלקם מעולם לא פורסמו, על גבי שלושה אלבומים: אלבום שכולו בלדות ושירי אהבה, אלבום שרובו גיטרות ורוק'נ'רול, ועוד אלבום, שלמרות ניסיונותיי, הוא נותר לא מקוטלג (איך מקטלגים סיפור על ילד שנותר לבד בעולם, רק בשביל לגלות שהירח הוא חתיכת עץ רקובה ושהשמש היא חמנייה שנבלה?)

טוויסט נוסף בעלילה נרשם כשהיהודייה הסקסית בעולם הוציאה אלבום שלם, שבו כל השירים – למעט שיר אחד – הם גרסאות כיסוי לשירים של ווייטס. סקארלט ג'והנסן ביקשה רשות – שניתנה לה בזריזות – וביחד עם דיויד סיטק (TV on the Radio) שהפיק ודיויד בואי שתורם קולות רקע, יצא יופי של אלבום.

זרועו של ווייטס עוד נטויה ונכונות לנו הפתעות נוספות. בינתיים ניתן לסכם כך: ווייטס אינו מפורסם עקב היותו פסנתרן גדול – ישנם טובים ממנו. הוא גם לא זמר ענק – ישנם מדויקים יותר ובעלי מנעד רחב יותר. זו גם לא העובדה שהוא "שחקן נשמה", ואפילו לא יכולת הכתיבה שלו, טובה ככל שתהיה. ייחודו נובע מכך שהוא נצמד באדיקות דתית לכמה עקרונות, כשהחשוב שבהם הוא לפעול באופן בו האמנות גוברת על כל שיקול מסחרי. הנשגב והשלם בעבודתו של טום ווייטס יכולתו לייצר ייצוג נאמן של עצמו:

"אני מודה שאיני מלאך, אני מודה שאיני קדוש – אני אנוכי ואני אכזר ואני עיוור. אם אגרש את השדים שלי, אולי יעזבו גם המלאכים… וכשהם עוזבים, כל כך קשה למצוא אותם…"

מה שמזכה את ווייטס בהערכה כה רבה זו ההתעקשות שלו להיצמד לתו תקן פנימי, מחמיר ונדיר, שבימים לא רחוקים היה קרוי "יושרה אמנותית", וכשהיא נעלמת… כל כך קשה למצוא אותה.

~ תם ~

מדי פעם בפעם, ב י צ י ם יצדיע לגברים שמהווים השראה בחייהם, בפועלם וביצירתם. 

 
4 תגובות

פורסם ע"י ב- 23/04/2011 ב- תרבות

 

תגים: , , , , , ,

4 תגובות ל-“איזהו גיבור, #1

  1. leninamarx

    27/04/2011 at 18:10

    תם..מה הוא אומר?

    יפה. יפה מאוד טל.
    מדויק.

     
  2. תו זמיר

    20/05/2011 at 22:53

    ואו, זה ממש עושה חשק לשמוע את האלבום. תודה על ההמלצה, היא כתובה כל כך יפה.

     
  3. טרח

    24/05/2011 at 2:39

    בלוג מרענן.
    רגע של טרחנות מיותרת: I'm selfish and I'm cruel but you're blind.

     
  4. טל

    19/06/2011 at 17:31

    טרח, ציטוט ענק. גולמי ומעולה.

     

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

 
%d בלוגרים אהבו את זה: